הטייקונים החדשים – ריסון תאגידי הענק הדיגיטליים

מיהם הטייקונים החדשים?

להגיד שאנחנו חיים בעידן טכנולוגי זה מובן מאליו, אנחנו לא באמת מסוגלים לדמיין את עצמנו אחרת. הטכנולוגיה בכל מקום – משפרת את החיים, מקצרת זמנים, חוסכת כסף, מתחזקת קשרים חברתיים ובעצם מה לא?

ההתקדמות עם הטכנולוגיה הולכת ונעשית יותר טבעית כמעט בכל תחום, למעט תחום חשוב אחד – החוק. זו לא בעיה ייחודית לנו, העולם כולו עוד לא מוצא את הדרך, אבל יש תזוזה:

אירופה יוזמת ומחוקקת חוקים בניסיון להכפיף את ענקיות הטכנולוגיה, אוסטרליה וניו זילנד מחזקות את הגנת הפרטיות וכמוהן גם בריטניה. אפילו בארה"ב מתחילים להבין שרכבת הטכנולוגיה דוהרת הרחק מגבולות הפיקוח וההגנה של החוק. למרבה הפלא, גם ישראל, אחת המדינות המובילות את ההייטק העולמי, נשארה הרחק מאחור בתחום הזה.

קחו למשל את חוק הגנת המידע, אתם יודעים מתי היתה הפעם האחרונה שהוא שונה ועבר התאמה מהותית? ב-1996. במושגים של היום זה בערך לפני עידן הקרח, התקופה שלפני גוגל ופייסבוק. נשמע לכם הגיוני? מרגישים ששום דבר לא זז מאז?

הכל זז ובעיקר נתונים – אנחנו חיים בעידן של נתונים, אלגוריתמים, עיבוד מידע והצלבות – מידע זורם מכל מקום ולכל מקום. המידע הזה מזין את הטייקונים החדשים והם גדולים מאי פעם, אבל יותר מזה – אנחנו אוהבים לאהוב אותם. רק שהם לא "דובוני אכפת-לי" שבאו לזרוע טוב בעולם, בעידן בו "ידע הוא כוח", טייקוני הידע החדשים מחזיקים את הכוח האולטימטיבי.

הטייקונים האלה עושים המון טוב, אבל הם הולכים ומתחזקים, צוברים כוח, כסף וידע כמו שמעולם לא הכרנו בהיסטוריה האנושית. אפשר לשבת ולהסתכל על התפתחותם של הטייקונים החדשים, רק שהזמן משחק לרעתנו ואם נמשיך לא לטפל, הבעיות יחריפו. ככל שעובר הזמן ללא הסדרה, כך אובדים הכלים למנף ולקיים אותה.

הגיע הזמן לזוז, להתקדם ולהביא לרפורמה שצופה פני עתיד. זה אמור היה להיות תפקיד הממשלה, אבל זה לא קורה. לפעמים כדי להזיז עניינים, צריך לקחת את המפתחות של הבולדוזר.

מה אני מציע? רפורמה רחבה שנוגעת בעיקר לשלושה התחומים בהם צריך להתחיל ולפעול: הגנת הפרטיות, מונופולים ומיסוי.

בחלק הזה של האתר תוכלו לקרוא על הרפורמה, מאמרים בנושא הטייקונים החדשים, להוסיף הערות, להתעדכן בהצעות החוק שאגיש ולמצוא תכנים רלוונטיים.

מי לא מכיר את הטייקונים החדשים?

גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל – כל השמות של מי הפכו את החיים שלנו לנוחים יותר, כל השמות שאנחנו אוהבים לאהוב, הם כבר מזמן לא רק ספקי תוכנה או חומרה, הם גם ענקי ידע בסדרי גודל שהעולם מעולם לא הכיר. בעידן הידע, על המדינה להגן על פרטיות אזרחיה וזכויותיהם, להגביל את המונופולין, לאפשר מיסוי נכון וייצר איזון בין הרצון לשגשוג הפעילות הדיגיטלית מחד והגנת האזרח והשוק הישראלי מאידך.

אין מנוס מלהכריז שמפלצות הדיגיטל הפכו לטייקונים החדשים ובניגוד לטייקונים הישנים, עדיין אין לנו תכנית להתמודד איתם. בינתיים, הטייקונים החדשים ממשיכים לעקוב אחרי כל צעד שלנו, להגדיל את מאגרי המידע, לדרוס מתחרים ולהימנע ממס.

מה כוללת הרפורמה?

הרפורמה החדשה שאני מקדם מבקשת להגביל את כוחם של תאגידי הענק הדיגיטליים ולהגן על הפרטיות וזכויות אזרחיה באמצעות שלושה ראשי חץ:

  • מס על רווחי העתק בישראל
  • רגולציה על מניפולציות מונופוליסטיות
  • הגנה על הפרטיות

 

פרטיות

עידן תאגידי הענק הדיגיטליים הוא עידן "האח הגדול". מעולם בהיסטוריה האנושית לא החזיקה קבוצה מצומצמת כל כך בכוח רב כל כך. חלק מהידע אנחנו תורמים בהתנדבות כי חשיפה הפכה לאחד מכללי המשחק. אנחנו נוטים לחשוב שבגלל שאנחנו מחליטים מה אנחנו חושפים, זו אינה חדירה לפרטיות, אבל זה לא נגמר רק במה שאנחנו מפרסמים, בכל רגע נתון אנחנו אנחנו מספקים נתונים, כי הכל מדוד ומחושב.

כל פעולה מקוונת שלנו, המשתמשים, כל צעד, פעולה ומילה בטלפון הסלולארי, נשמר ומעובד לפרופיל מדויק להחריד של כל אחד מאתנו. מיקום, מידות ותווי פנים, הרגלי צריכה, עמדות, מצב כלכלי והעדפות – הכל מתורגם ומעובד בתוך קופסא שחורה שאנחנו לא יודעים עליה דבר, אבל היא יודעת עלינו, ובכן, הכל. זה לא חלק מעלילה של מותחן הוליוודי, זו המציאות והיא נעשית ללא פיקוח.

נכון, הטייקונים החדשים, גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל (רשימה חלקית), מביאים את כל הטוב שיש לעולם להציע לקצות האצבעות שלנו, אבל כמו לכל דבר בחיים, יש לזה תג מחיר. אנחנו נהנים משירות חינמי, אבל החינם הזה עולה ביוקר. החינם הזה מטשטש את גבולות המותר והאסור ובעיקר מאפשר לטייקוני הטכנולוגיה להכיר אותנו עד לרמת המיקרו רק כדי למכור לנו יותר ולמכר אותנו יותר.

אין מה להסתיר? בכל זאת יש ממה לפחד

מה שנראה לנו כמו מידע חסר חשיבות מתחבר להמון המון פרטים שבסופו של דבר יש להם הרבה חשיבות. חשבו אם באמת לא אכפת לכם שהמידע הרפואי האישי ביותר שלכם נאסף, שמאתרים את ילדיכם כאשר מתערער מצבם הנפשי לטובת מפרסמים אינטרסנטים ואלה שתי דוגמאות מני רבות.

הלכה למעשה כולנו משתתפים בניסוי שמטרתו לבדוק את הרגלי הצריכה או השינויים במצב הרוח שלנו ולמכור לנו את מה שמתאים בדיוק לרגע זה. אנחנו במקביל חומר הגלם (נתונים), יצרן התוכן וקהל היעד הצרכני. ההשפעה העצומה שיש לטייקוני הידע חורגת הרבה מעבר לרמה הפרטית, רק השנה ראינו את השפעת הפרסום בפייסבוק על תוצאות הבחירות הדמוקרטיות בארה"ב.

ממחקרי עומק שונים עולה שתאגידי מידע, כדוגמת גוגל ופייסבוק, מייצרים דירוג של כל אחד מאתנו בהתאם לאלגוריתמים שונים. המשמעות היא שמאחורי הקלעים לכל אחד מאתנו קיים דירוג נסתר שביכולתו להשפיע על מחירי שירותים ומוצרים שברצוננו לרכוש. כן, כן – לאחד מחיר כזה ולאחר מחיר אחר. ביקשתם לרכוש ביטוח פרטי וסורבתם ללא הסבר? אולי הדירוג שבנו לכם הטייקונים החדשים פשוט נמוך מדי.   

רגע, לזה לא נרשמתם? בוודאי שכן, הרי חתמתם על תנאי השימוש.

כל אלה ועוד הם פרי של עיבוד נתונים עלינו ברמות שאנחנו לא מסוגלים להבין ולצערי, כרגע גם ללא פיקוח ואת זה צריך לשנות. עידן הטייקונים החדש מחייב חקיקה שתתייחס לשטח המת הזה בו האינטרסים שלנו כציבור לא מקבלים ביטוי בממד הדיגיטלי ובחיים עצמם. בעולם כבר מבינים את ממדי הסכנה לפרטיות האזרח ולכלכלת המדינה. לישראל אסור לפגר מאחור.

ההגנה על זכויות הפרט בעידן הידע זקוקה לחיזוק והתאמה כי האתגרים שעומדים בפנינו היום שונים מאלה של אתמול ומתרחשים במרחב חדש – האינטרנט. בתחום הפרטיות יש צורך להתייחס לנושאים נוספים. בהצעת החוק שאני מוביל מופיעים גם הסעיפים הבאים:

הגבלת איסוף מידע אישי – הגבלת איסוף מידע, בוודאי בתחומים של מצב רפואי, נפשי או מלילי של המשתמש; איסור איסוף מידע על משתמשים קטינים ללא אישור אפוטרופוס; יצירת נהלים ברורים לכתיבה פשוטה וברורה של תנאי שימוש ועוד.

שקיפות – תאגידים דיגיטליים יחויבו לאפשר למשתמש לעיין בכל המידע, גולמי או מעובד, שנאסף עליו במישרין או בעקיפין.

"פייק ניוז" – הזכות להסיר לצמיתות מידע שהוכח שאיננו אמת.

הזכות להישכח – הזכות לדרישת מחיקת מידע אישי, כל עוד זו אינה פוגעת בזכות הציבור לדעת.

אבטחת מידע – החלת חוק מאגרי מידע על תאגידי המידע הדיגיטליים.

אכיפה – סנקציות בדין מנהלי במקרה של הפרת החוק; הטלת קנסות ואפשרות לתביעה אזרחית בישראל של משתמש נגד התאגיד.

טופס הסכמה ותנאי שימוש – יצירת תקנות לחובת יצירת תנאי שימוש ברורים, שקופים, נגישים ובשפה פשוטה להבנה ולקריאה.

מונופוליזם

מונופולים מוכרים לנו היטב בישראל הריכוזית, אבל הטייקונים החדשים מביאים עמם תחומי מונופול חדשים. כאשר שחקן אחד או שניים חולשים על תחום שלם בשוק, הם רומסים מתחרים ומעלים מחירים ופוגעים בתחרות החופשית. זה תקף על כל תחום בחיים ואים סיבה שלא יחול על המידע והרשת. מה זה אם לא מונופול כאשר גוגל נהנית מנתח שוק של 90% בתחום החיפוש ו–89% מהגולשים באינטרנט משתמשים בפייסבוק? היום כמעט כל פעולה ברשת תלויה לפחות בשתי הענקיות האלה ובל נשכח שהן לא לבד והן וחברותיהן רק הולכות ומתחזקות.

תוסיפו לזה את העובדה שענקיות הרשת רוכשות עוד ועוד חברות העלולות להוות תחרות עבורן, או חברות שמגדילות את היצע השירותים ומה קיבלתם? רק שמה שקורה ברשת, לא נשאר ברשת, זה חלק בלתי נפרד מהמציאות.

הסתכלו על שוק הפרסום, שליבתו עברה לדיגיטל ותבינו לאן מועד תחום התקשורת. פגיעה בשוק התקשורת תהווה, חד וחלק, סכנה ממשית ליציבות העיתונות בישראל ולכן פגיעה בדמוקרטיה. ההבנה הזו מתחילה לשקוע בעולם כולו, באיחוד האירופי כבר מבינים את פוטנציאל הסכנה והחלו בפעולות יזומות הכוללות הטלת סנקציות מרחיקות לכת. זה הזמן להציל גם את השוק הישראלי

איך מתחילים? ראשית בהגדרת תחום כלכלי הכפוף לחוקי מדינת ישראל – "מרחב דיגיטלי עברי". כלומר הגדרה בחוק תחום בכולל את הזירה המקוונת בעברית שבה יכול המשתמש לנוע באופן דיגיטלי, להגיב ולערוך פעולות מקוונות שונות, הכולל: דפי אינטרנט, אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש וכיו"ב, עם תוכן עברי בלעדי לשימוש דוברי עברית.

החוק החדש כולל למספר נושאים, ביניהם:

הגבלים עסקיים – יוגדרו התאגידים הדיגיטליים כמונופול עליהם יחולו הגבלים עסקיים רלוונטיים שיגדילו את התועלת של הצרכנים ותאזן את התחרות, יתאפשרו פיקוח והטלת סנקציות, ימנעו מניפולציות של טייקוני המידע בתוצאות החיפוש שמחלישות מתחרים מקומיים, כדוגמת אתרים ואפליקציות ניווט, השוואת מחירים, איתור עסקים וכו'.

שוק הפרסום – הכרזת התאגידים כמונופולים בתחום הפרסום הדיגיטלי תבטיח המשך פעילותם של אמצעי התקשורת המסורתיים החיוניים לדמוקרטיה הישראלית.

התמודדות עם תאגיד בינלאומי – גוגל, פייסבוק והתאגידים הרלוונטיים לחוק זה, מחזיקים נציגות בתחומי מדינת ישראל. בנוסף, פועלים התאגידים באופן ממוקד בשוק הישראלי בשפה העברית באתרים מותאמים לקהל הישראלי. שני תנאים אלה מספיקים לרגולטור הישראלי החלת הגבלות וסנקציות בתחום השיפוט המקומי.

מיסוי

השפעות הפעילות של התאגידים הדיגיטליים בשווקים המקומיים בשנים האחרונות הביאו רבות ממדינות ה־OECD  להבנה כי חברות יכולות לנהל פעילות עסקית ענפה במדינה מסוימת גם אם אין להן מרכז פיזי משמעותי, למשל דרך מכירת שטחי פרסום וירטואליים. החוק החדש קובע:

חובת תשלום מס חברות בישראל גם אם עיקר הפעילות מתבצע באמצעות האינטרנט, אם נציגי החברה מעורבים באיתור לקוחות ישראלים, באיסוף מידע וניהול קשרי לקוחות, ואם אתר החברה מוצג גם בשפה העברית, תחויב החברה לשלם מס חברות בישראל. גם אם אין לה מרכז פיזי משמעותי, אלא רק נציגות.