כך ניסתה משפחת עופר להשתיק אותנו

על האיומים עלי ועל כלי התקשורת, על חוקרים פרטיים וסוללות עורכי הדין שנשכרו למנוע את שידור הסרט, על החובות אליהם נקלעתי והלילות ללא שינה, על תביעת השתקה בסך מליוני שקלים ועל ההתגייסות הציבורית המרגשת שאפשרה לי לחזור לנשום. כך נחשף לראשונה הציבור לתחלואי "שיטת השקשוקה" הישראלית.

במרץ 2008 בלילה נחת המכתב הזה בפקס הסמוך למשרדו של מנהל רשות השידור מרדכי שקלאר.

השולח: משרד עורכי דין יוקרתי בלונדון.

התוכן בתמצית ובתרגום חופשי: בשם משפחת עופר הננו להזהיר את הערוץ הראשון, כי אם תעזו לשדר את הסרט "שיטת השקשוקה" – שולחיי, משפחת עופר תתבע אתכם בכל מקום בעולם בה היא עושה עסקים (בחצי ממדינות העולם).

המשמעות: איום בתביעה שהיקפה עשרות מיליוני דולרים.

המשמעות המעשית: אין לערוץ 1 אמצעים להתגונן מול תביעה כזו ולכן גנז את כוונתו לשדר את הסרט.

המכתב הזה היה חלק ממסע אלים וממושך של משפחת עופר להפחיד אותי ולהשתיקני. הם ניסו למנוע את הקרנתו של הסרט "שיטת השקשוקה" בכל האמצעים. עכשיו, כשאני כותב את השורות הללו, זו עוד חוויה בחיי. בין השנים 2005 ל-2009  זה היה סיוט.

סיפור הפקתו של הסרט והניסיונות לגנוז אותו יכול למלא ספר שלם. משפחת עופר ניסתה לשרטט באמצעות כספה הרב את גבולות חופש הביטוי בישראל: איומים ישירים ועקיפים עלי ועל גופי שידור, גיוס חוקרים פרטיים והפעלת מעקבים צמודים, תרגילים מסריחים וניצול קשרי המשפחה בכלי התקשורת, ניסיון חצוף לקנות אותי בכסף (אין לי הוכחה שנעשה בידיעת המשפחה) ולגרום לפיטורי וכן, קניית "עיתונאים" כדי שישמיצו אותי. משפחת עופר בהחלט פעלה במקרה הזה כמו "משפחה סיציליאנית".

כל גוף שידור ששקל להקרין את "שיטת השקשוקה" זכה מיד למכתב איום מהסוג הנלוז שלעיל. אין אדם שהיה מעורב בהפצת הסרט שלא אויים על-ידי גדודי עורכי הדין ששכרה המשפחה למטרה זו. מי לא קיבל מכתב איום בתביעה?! אפילו מנהל הסינמטק בתל-אביב אלון גרבוז, עורך התכנייה של הסינמטק ולמיטב זיכרוני גם הקופאי שמכר כרטיסים זכה בכבוד וקיבל "מכתב", שאם יעז למכור כרטיסים לסרט הנ"ל, הוא צפוי להיתבע על סך מיליון ש"ח! כך ממש.

הראשונה לקרוס תחת איומי העופרים הייתה חברת הלוויין "yes", איתה חתמתי לפני כן הסכם לשידור "שיטת השקשוקה". בתירוצים שונים ומשונים (אף אחד לא יודה שהוא פוחד) ביטלה "yes" את ההסכם עמי ולא שידרה את הסרט. לזכות מנהליה של החברה אומר שלפחות ניסו. התלאות שעברתי בניסיונותיי לשכנע גופי שידור להקרין את הסרט גרמו לי להבין כמה חוששים פה מהעופרים ומה רב כוחם. מנהל ערוץ טלוויזיה אחד אמר לי, "מיקי, גם אם 'שיטת השקשוקה' יזכה בפרס פוליצר ובאוסקר, אני לא אשדר אותו", ואילו מנהל בערוץ אחר שקל לשדר את הסרט, אך חזר בו לאחר ש"קיבל הבהרות מ'נציגיה'" של משפחת עופר. מנהל קרן לתמיכה בסרטי קולנוע סיכם את פגישתנו ב"אני לא הולך להסתבך איתם", עיתונאי בערוץ 2 אמר לי שהוא "צריך לברר" אם הוא יכול לסקר את הסרט, וכתבה על הסרט שהופיעה ב-ynet ירדה לאחר "הוראה מגבוה".

בעת ששקדתי על הכנת הסרט רכשה משפחת עופר מניות בזכיינית ערוץ 2 "רשת". אני עבדתי אז עבור הזכיינית המקבילה "קשת" והפקתי עבורה שלל תכניות שזכו להצלחה. זה לא עזר לי. התכנית "בולדוזר" בוטלה ואני מצאתי את עצמי ללא פרנסה ואם חובות שטופחים בשל הפקת "שיטת השקשוקה". בעיתוי הזה, ועוד בטרם שודר הסרט ובטרם ידעו מה הוא כולל (הייתי אז במהלך הצילומים) – הגישה משפחת עופר ו"החברה לישראל" בבעלותה תביעת לשון הרע נגדי על סך מיליון שקלים. אחר כך הגדילו לעשות והגדילו גם את סכום התביעה ל-3.5 מיליון. ברור שהסכומים הללו נועדו להרתיע אותי ולסתום את פי. זו תביעת השתקה. אם הייתה "המשפחה" מעוניינת בבירור האמת בבית משפט – יכלה הרי לתבוע אותי בסכום של שקל אחד. לכסף הם לא זקוקים.

למרות האיומים והמקלות שהניפו על ראשי לא התקפלתי. כשה"מקלות" לא הועילו, ניסו גם גזרים. בבעלותה של משפחת עופר מפעל "הברום", אחד המפעלים המזהמים במועצה התעשייתית רמת חובב. יום אחד הופיעו במשרדי מנהליו של משרד פרסום גדול ובפיהם הצעה שאני אככב במסע פרסומי של המועצה התעשייתית רמת-חובב תמורת סכום עתק. אין לי הוכחה שההצעה הנלוזה הזאת הייתה על דעתה של משפחת עופר, אבל אתם יכולים לנחש.

היו לי הרבה לילות ללא שינה. פשוט פחדתי. חששתי למשפחתי, חרדתי לפרנסתי. אלא שאז קרה משהו מופלא. מפיק הסרטים אורי ענבר השיק את היוזמה "גם אני מיקי רוזנטל". אלפי ישראלים נהדרים וסולידריים הצטרפו. הרעיון נוסח כך:

"התביעה של עידן עופר בסך 3.5 מיליון שקל נועדה לדרוס את העיתונאי מיקי רוזנטל. יש צורך לתמוך בעיתונאי חוקר ולמנוע ממנו את מסע ההפחדות מצדו של העשיר כקורח. לשם כך נחתמת ממש בימים אלה עצומה הכוללת התחייבות כספית לשאת בעול תוצאות התביעה בחלקו היחסי של כל מצטרף. אין צורך להוציא כסף או לתת אותו למיקי, אלא רק להתחייב לשאת בהוצאות באם התובע – עידן עופר – יזכה בתביעה. עד עתה הצטרפו כ-2000 איש שמוכנים לשלם מכיסם.

הנה ניתנת לנו ההזדמנות המיוחדת לא רק לקטר ולהתלונן, אלא להצטרף למסע הציבורי הצודק של אדם יקר לחברה בישראל. לא נאפשר לעשיר לדרוס עני. אנחנו לא נעמוד בצד כאילו זה לא ענייננו."

ההצטרפות ההמונית ליוזמה "גם אני מיקי" שמטה את הקרקע מתחת לתביעת הסרק של משפחת עופר. הניסיון לגרום לי לסגת מהשלמת הסרט בשל המצוקה הכלכלית נגוז. אלפים התחייבו לתמוך בי. תמיד חשבתי שסולידריות היא ערובה לחברה צודקת, אבל גם אני לא הבנתי את עצמתה עד שחוויתי אותה בעצמי. לאחר שנים של רדיפה הוקרן הסרט בערוץ הראשון ומשפחת עופר משכה את התביעה המופרכת. כך זכה הציבור בישראל להיחשף לתחלואיה של "שיטת השקשוקה" – שיטת ההון-שלטון-עיתון.

לקריאה נוספת: