לקסיקון השחיתות – ערכי יסוד בנושא שחיתות

א'

אינטרס הוא יעד שמבקש אדם, או קבוצת אנשים להגיע אליו ובדרך כלל מוכנה להשקיע אמצעים כדי להגשים את מטרתה. ישנם סוגים שונים של אינטרסים, באופן עקרוני אינטרס הוא נושא שיש בו עניין ולרוב הוא גם בעל מטרה מסוימת. השאלה היא אם המטרה הזו מובילה לתועלת  אישית, או לרווח של קבוצת אנשים או שהרווח הוא של כלל  הציבור, כלומר של כולם. במשק הציבורי ובעניינים של הציבור הרחב, אסור שלאיש הציבור או נבחר הציבור יהיה אינטרס אישי בנושא. אנשי ציבור נבחרים לקדם את האינטרס הציבורי, הכולל מטרה משותפת שלשמה מושקעים גם משאבים ציבורים.

Second GIF in the ‘How we work’ series. We shake hands on it and make an agreement. Now we are ready to do great things together!

אינטרס אישיההגדרה של מושג זה פשוטה למדי זו השאיפה להשיג תועלת  שיש בה רווח אישי. כל עוד אנחנו בני אדם פרטיים זה הגיוני, הבעיה מתחילה בתחום של טוהר המידות ומנהל תקין. הסיבה פשוטה: באינטרס אישי יתערבו לרוב מניעים זרים למטרות של הגוף, הארגון או המדינה. אינטרס אישי מקדם פעולות שנועדו להיטיב עם הפרט, צרכיו או טובתו האישית ולרוב זה בא על חשבון מטרת הארגון או המדינה או על חשבון משאביה.

אינטרס פוליטי אינטרס פוליטי הוא העדפה של אידיאולוגיה פוליטית או מפלגתית על פני האינטרס הציבורי אשר משפיעה על קבלת החלטות של מקבלי החלטות ונועדה להעדיף קבוצה באוכלוסייה על בסיס מפלגתי או אידיאולוגי.

אינטרס ציבורי –  טובת הכלל, האוכלוסייה של חברה, ארגון או מדינה – זהו למעשה האינטרס היחיד והראוי אותו אמור לשרת  עובד ציבור או נבחר ציבור. זה בדיוק מה שנבחרי ציבור אמורים לקדם, נושאים שהציבור כולו עתיד להרוויח מהם ושנעשים לטובתו.

ארנו מימרן (פרשה) פרשה מ-2016 הקשורה לראש הממשלה נתניהו. מימרן, מיליונר צרפתי שהורשע ב"עוקץ המאה", חשוד שמימן לנתניהו ולמשפחתו חופשות ותרם לו תרומה אסורה של 170 אלף אירו. היועמ"ש טרם החליט אם לפתוח בבדיקת הפרשה.

ב'

בגידה –  בגידה היא מושג לא פשוט שמתאר הפרת אמונים של אזרח לארצו. מדוע אפשר לראות בשחיתות בגידה? ובכן, עבירת שוחד או שחיתות אינה נקודתית, אלא פגיעה מערכתית ויסודית. ניתן להמשיל אותה לזיהום שמתפשט בשירות הציבורי ומכרסם ביסודות השלטון ויותר מזה מערער את אמון הציבור וממאיס את מוסדות השלטון עליו. לכן, יש מי שרואה בשוחד או בשחיתות שלטונית בגידה במדינה ובאינטרסים שלה, כמו גם בגידה באמון שניתן באיש הציבור שפגע הלכה למעשה בשירות הציבורי ובאמון שניתן לו ע"י הציבור.

בדיקה משטרתית/פלילית  לא כל חשד מצריך פתיחת חקירה של המשטרה, לכן  במקרים מסוימים נדרשת בדיקה משטרתית כדי להחליט אם יש לפתוח בחקירה מלאה. לכן הבדיקה המשטרתית היא שלב נפרד טרום חקירה, אם כי יש מי שרואה בו את חלקה הראשון והלא רשמי של החקירה. הבדיקה נדרשת בעיקר כאשר לא ברור אם התרחשה עבירה, בעיקר במקרים בהם אין תלונה של עד או קורבן ובהעדר ראיות ראשוניות, בדיקה זו חשובה בעיקר כשנפגע העבירה הוא הציבור עצמו.

בדיקה מקדמית בעניינו של איש ציבור – נפתחת  רק באישורו של היועץ המשפטי לממשלה, כדי למנוע חקירות או תלונות סרק נגד נבחרי ציבור ומשרתי ציבור. מסקנותיה של הבדיקה מועברים אליו בסיום הבדיקה והוא שמחליט אם בכלל יש הצדקה לפתוח בחקירה. הבעיה העיקרית היא שאין קריטריונים ברורים להחלטות היועמ"ש לעניין הבדיקה המקדימה והיא נטולת מדיניות סדורה וברורה וגם לא מתוחמת בזמן. העדר קריטריונים ברורים פוגע בשקיפות ומאפשר "הארכה" שלא כדין לבחינת הבדיקה, כך נוצר תהליך חסר שאינו מחייב את היועץ המשפטי ועשוי ליצור העדפה לטובת אישי ציבור.

ביביטורס (פרשה) פרשה מ-2011 שחשף העיתונאי רביב דרוקר הקשורה לראש-הממשלה נתניהו. בפרשה זו נבדק חשד למימון כפול של נסיעות נתניהו ובני משפחתו לחו"ל, כאשר כיהן כשר האוצר. מבקר המדינה שפירא מצא חשד לפלילים, היועמ"ש ויינשטיין קבע כי אין חשד לפלילים ושהסיכוי למציאת ממצאים ברמה הנדרשת להעמדה לדין נמוך גם משום פרק הזמן הארוך שחלף. היועמ"ש מנדלבליט דחה בתוקף טענות על טיוח, פתח בבדיקה והודיע, בינואר 2017, שלא נמצאה עילה להמשך הבדיקה. הימשכות הבדיקה היתה הסיבה העיקרית לסגירת התיק, אבל חשוב לשים לב שההתמהמהות היתה של היועץ המשפטי לממשלה, אשר הנושא שכב על שולחנו למעלה משנתיים ורבע עד שהחליט על תחילת הבדיקה, מה שהעלה חששות לטיוח.

בר-און (פרשה) – פרשה מ-, שחשפה העיתונאית איילה חסון ב-1997 הקשורה לראש-הממשלה נתניהו.  בעת כהונתו הראשונה של נתניהו, נחשד שפעל למינוי רוני בר-און ליועמ"ש וזאת על מנת להקל על השר אריה דרעי שנחשד בפילים בתמורה לתמיכת ש"ס בהסכם חברון. המשטרה המליצה להעמיד לדין את נתניהו בגין מרמה והפרת אמונים, היועמ"ש רובינשטיין קבע שאין להגיש אישום מחוסר ראיות.

ג'

גזר דין –  גזר דין הוא השלב האחרון במשפט והוא החלטת בית המשפט לגבי העונש, אחרי שנקבעה אשמתו של הנאשם והוא הורשע. אחרי מתן גזר הדין יש באפשרות הנאשם לערער. במקרה של ראש ממשלה שנמצא אשם בדין יש להבחין בין עבירה שיש עמה קלון ועבירה שאין עמה קלון (ע"ע קלון). אם הורשע בעבירה שאין עמה קלון לא חלה עליו חובת להתפטר  ובאפשרותו להמשיך בכהונתו. במקרה של הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, לפי החוק כהונתו פוקעת אוטומטית רק אחרי שפסק הדין נהיה סופי, כלומר רק בתום הערעור.

ד'

דו"ח ציבורי – במקרים בהם מחליט היועמ"ש על סגירת תיק חקירה ללא הגשת כתב אישום, עליו להוציא דו"ח ציבורי, כלומר החלטה מנומקת, ובו הסבר על ההחלטה לסגור את התיק ושיקוליה.

דלת מסתובבת – ביטוי המציין מעבר של פקידים בכירים לשעבר למשרות בכירות במגזר הפרטי (המפקח הופך למפוקח) וגם מעבר הפוך של מנהלים במגזר הפרטי לעמדת הרגולטורים (המפוקח הופך למפקח). כאשר המפקח הופך למפוקח, זה לא רק שהוא משתמש בידע שצבר בתפקידו כרגולטור הפעם בכובע של חברה פרטית, הוא גם מכיר את הפקידות הבכירה, שעל חלקה אף פיקח, ויש לו עמם קשרים ומערכת יחסים קודמת. כך נוצרת קליקה אליטיסטית שמזינה את עצמה ויוצרת ניגוד עניינים ומדיניות לא אמינה.

דמוקרטיה – מה מאפיין את הדמוקרטיה כשיטת ממשל? בעיקר העובדה שלאזרחים בדמוקרטיה יש יכולת השפעה חוקית ומוסדית על המדיניות, באמצעות כלים שונים ובעיקר על ידי בחירות קבועות ושוויוניות. דמוקרטיות מושתתות על מספר עקרונות מהותיים, כמו: זכויות אדם, הגנה על זכויות המיעוט, הפרדת רשויות, שלטון חוק, פלורליזם, שוויון בפני החוק ובחירות קבועות. ישנו מדד בינלאומי לדמוקרטיה שכולל מספר תחומים וביניהם: שחיתות פוליטית, ניהול תקין, ניהול בחירות, יציבות פוליטית, השתתפות פוליטית, מדדי זכויות שונים (למשל חופש העיתונות או הזכות להפגין) ועוד.

ה'

הדחת עד – הדחת עד היא ניסיון לגרום לאדם להעיד עדות שקר, או למנוע ממנו מלהעיד, או לגרום לו שיעיד עדות שקר בהליך משפטי, או שיחזור בו מעדות או מתלונה שמסר בחקירה משטרתית. העונש המרבי על עבירה זו מגיע עד 7 שנות מאסר. אולם, אם נעשה בדרך של מרמה, איומים, הפחדה, הטעיה, שימוש בכוח, או מתן טובת הנאה, יכול העונש להגיע עד 9 שנות מאסר.

הונאה ומרמה – הונאה ומרמה הן עבירות לפי חוק העונשין והן לרוב כלכליות במקורן, הן לרוב מתרחשות בתחום המסחרי, אך גולשות גם לתחום הפוליטי-שלטוני. לרוב אלו עבירות הכוללות רווח אישי או טובות הנאה, כמו: הפרת אמונים, עבירות זיוף, קבלת דבר במרמה, הונאה, גניבה ועוד. בישראל מי שאמון על חקירות בנושא הוא יאח"ה וחקירות אלה לרוב נחשבות מסובכות וארוכות טווח.

הדלפות מחקירה –  כינוי להעברה חשאית ובלתי מוסמכת של מידע מסווג, או פנימי מתוך חקירה, לגורם חיצוני, לרוב בכוונה לפרסמו  בתקשורת. אנו עדים, בעיקר במקרים של חקירות משטרתיות של בכירים, להדלפות מגמתיות מגורמים עלומים או לא מוסמכים שיוצרות הדים תקשורתיים ולא תמיד מאומתים.

הדלפות מחקירות הן דפוס פסול, אסור ולא הוגן ויש לפעול מחד לשקיפות מוסדית מרבית ומאידך לצמצום מקסימלי של תופעת ההדלפות.

הון-שלטון – המושג הון-שלטון מתאר את מערכת היחסים בין בעלי ההון ובין מקבלי ההחלטות במערכת השלטונית. אינטרס בעלי ההון הוא לשמר את כוחם הכלכלי ואף להגדיל את השפעתם במסדרונות השלטון – המקום בו לעיתים נקבע גורלם של בעלי ההון. החלטות שלטוניות או פעולות ביורוקרטיות עשויות להעשיר אדם (במכרז, זיכיון, שינוי יעוד קרקע, תנאי התחרות בשוק וכדומה). מאידך, לשלטון יש אינטרס רב בבעלי הממון (מטעמים כמו: תעסוקה, מסים וסיוע בבחירות). מה שחשוב באמת הוא האיזון בין השניים, חוסר איזון ועירוב של הון שלטון לרוב ייצר אוליגרכיה כלכלית המסוכנת לדמוקרטיה ופוגעת בחלוקת משאבים צודקת. אחת הבעיות בישראל היא הקרבה היתרה בין ההון לשלטון. במשק הישראלי נוצרה הלכה למעשה שכבה של בעלי הון המקורבים לבעלי השררה במערכת השלטונית ויש להם השפעה דרמטית עליהם המתבטאת גם במדיניות. עקרונית, קרבה בין בעל הון לבעל תפקיד צריכה לפסול אותו מלדון בעניינים קשורים בשל קיומו האפשרי של ניגוד אינטרסים. בישראל נהוג להתייחס גם למשולש הון-שלטון-עיתון, שהוא מסוכן לא פחות בשל חשיבותה הברורה של תקשורת עצמאית בדמוקרטיה, כאשר בעל ההון הוא גם טייקון תקשורת מתקיים המשולש הלא-קדוש הזה.

הטיית מכרזים – מהו מכרז? לפי חוק, גופים ציבוריים, משרדי ממשלה, תאגידים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות וקופות החולים מחויבים לפרסם מכרזים לפני כל התקשרות חוזית. הטיית מכרזים היא רמאות, או הונאה, בה מותאמות הדרישות, או מנוסחות מראש ("תפירת מכרזים"), כך שרק מועמד אחד, או קבוצה, יעמוד בתנאים ו"יזכה" במכרז. תופעה זו קיימת גם ברמה המוניציפלית וגם ברמה הלאומית ולא תמיד מלווה בסנקציות.

"הלכת דרעי-פנחסי" שני פסקי דין בהם קבע בית המשפט שבמקרה של הגשת כתב אישום בעבירה חמורה, אם השר לא התפטר בעצמו, על ראש הממשלה להעביר אותו מתפקידו.

המלצה – בסיום כל חקירה מחויבת היחידה החוקרת לערוך בכתב סיכום חקירה שכל מטרתו היא תשובה לשאלה אם יש תשתית ראייתית בתיק. חשוב לציין שזהו למעשה סיכום של צוות החקירה, ולא המלצות. ההחלטה אם להגיש כתב אישום או לא, היא החלטת התובע שנעשית על בסיס בחינה משפטית של הסיכום. אם הוא מוצא שיש די ראיות להגשת כתב אישום, עליו לשקול גם אם יש עניין לציבור בהגשת כתב אישום ולפעמים גם תנאים נוספים, למשל, העמדה לדין של נבחר ציבור דרושה אישור היועץ המשפטי לממשלה. ב-28.12.2017 אושר בכנסת "חוק ההמלצות" שמסמיך את היועמ"ש לקבוע מי המורשים במשטרה ובפרקליטות לפרסם את המסמך הרשמי המפרט את התשתית הראייתית שגובשה בסיום חקירה.

היועץ המשפטי לממשלה – היועץ המשפטי לממשלה עומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת והשירות המשפטי הציבורי. בין תפקידיו: עמידה בראש התביעה הכללית שכוללת את פרקליטות המדינה, התביעה המשטרתית ותביעות מתמחות במשרדי ממשלה שונים וברשויות המקומיות. תפקיד חשוב נוסף הוא מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולגופיה – היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי גופי המדינה, כמובן בכפוף לביקורת שיפוטית. מתן ייעוץ וסיוע לממשלה ולשר המשפטים בהכנת תזכירי חוק מטעמם,. שמירת האינטרס הציבורי בתחום המשפטי – במסגרת תפקיד זה היועץ המשפטי לממשלה מוסמך על פי דין להתייצב בערכאות השונות במקרים נדרשים (תקציר מתוך אתר משרד המשפטים). במקרה של חשדות נגד נבחרי ציבור ליועץ המשפטי לממשלה תפקיד חשוב, כל הסמכויות לגבי בדיקה, חקירה והגשת כתב אישום נגד נבחר ציבור נמצאות בידו והוא מרכז כוח רב. החל מפברואר 2016 מכהן בתפקיד אביחי מנדלבליט.

ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם התביעה הפלילית הכללית מתנהלת באמצעות רשות נפרדת ועצמאית מהיועץ המשפטי לממשלה כדי למנוע ניגוד עניינים. במדינות שבהן אין פיצול מוסדי יש בדרך כלל פיצול תפקודי משום שמתוקף תפקידם יועצים משפטיים שקועים עד צוואר בהחלטות פוליטיות. עירוב הסמכויות בישראל מייצר חשש שיועץ משפטי בעל הזדהות פוליטית עשוי לפעול בצורה שאינה עניינית. הצעת חוק שלי מציעה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ומתן כל הסמכויות הקשורות לבדיקה, חקירה והגשת כתב אישום נגד נבחר ציבור לתובע מיוחד לנבחרי ציבור.

הפרת אמונים – עבירת מרמה והפרת אמונים היא אחת העבירות המרכזיות במלחמה בשחיתות והעונש עליה הוא עד 3 שנות מאסר בפועל, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. ומה זה אומר? שעובד הציבור, בכל דרג שהוא, עושה שימוש בכוחו לתועלתו האישית לצורך הפקת טובת הנאה כלשהי. למעשה כל פעולה של עובד ציבור שיש בה ניגוד עניינים עלולה להיחשב הפרת אמונים. הבעיה עם עבירות מרמה והפרת אמונים, מעבר לאפשרות של הפגיעה בציבור או באינטרס הציבורי, היא הפגיעה באמון הציבור במוסדות המדינה ובטוהר המידות בשל ניצול פסול של סמכויות. ראוי לציין שהפרת אמונים לא חייבת להיות חומרית, היא בהחלט עשויה להיות ערכית או מוסרית. הפרת אמונים אינה מוגדרת בצורה בהירה מספיק בחוק, הצעת חוק שלי בעניין מגדירה מהו "מעשה מרמה או הפרת אמונים" ומטרתה המוצע להבהיר את הגדרתה, יסודותיה ותכניה של העבירה ובכך להגביר את הוודאות בנוגע להיקפה – הן כלפי הציבור אליו מכוון החוק, והן כלפי מערכות האכיפה ובתי המשפט. מטרתה של הצעת החוק לצמצם ככל שניתן את אי הבהירות הקיים כיום בעבירה ובכך לענות על עיקרון החוקיות ולסייע למערכת האכיפה ולבתי המשפט באכיפת האיסורים שביסוד העבירה.

הרצת מניות – זו למעשה תרמית שנועדה להציג מצג שקרי ולהשפיע על מחירי ניירות ערך שנסחרים בבורסה לניירות ערך באופן בלתי חוקי ובכך להשפיע על משקיעים שאינם מודעים לה לקבל החלטות שגויות בקשר להשקעותיהם. הרצת מניות היא תופעה יחסית נפוצה בתחום עבריינות ניירות ערך שנועדה להקפיץ את המסחר במניה, אם בעקבות שמועה מכוונת או ניפוח היקפי מסחר. במצב זה, משקיעים המושפעים מנתוני המסחר מתפתים לקנות את המניה למרות שנתוניה אינם משקפים את ערכה האמתי ולמעשה משקיעים במניה שערכה נמוך יותר ולכן השקעה בה תהווה הפסד למשקיעים.

הרשעה – הרשעה היא הקביעה של בית המשפט כי הנאשם אשם, או מורשע בדין. במקרה של ראש הממשלה אם הורשע בדין בעבירה שאין עמה קלון, הוא יכול להמשיך לכהן בתפקידו ואינו מחויב להתפטר. אם הורשע בעבירה שיש עמה קלון ופסק הדין סופי, החוק קובע שכהונתו מסתיימת אוטומטית. כלומר גם אם ראש הממשלה הורשע בבית משפט מחוזי הוא עדיין יכול לכהן משום שזכות הערעור עומדת לזכותו. כאשר מסתיימת כהונת ראש הממשלה, מסתיימת גם כהונת הממשלה.

השתת תשלומים – הכוונה במושג זה בדרך-כלל להטלת תשלומים בעבור מוצרים או שירותים פרטיים על הקופה הציבורית. למשל, בני הזוג נתניהו השיתו על קופת המדינה תשלומים בגין עבודות פרטיות בביתם (ע"ע פרשת עמאדי 1999).

ו'

ועדות לדיור לאומי (וד"ל) – ‏‏‎‏‏‎חוק הווד"לים להאצת הבנייה למגורים, שאושר באוגוסט 2011, קובע כהוראת שעה ל-18 חודשים הקמת ועדות שיאשרו במסלול מהיר  תכניות בנייה למגורים, לצורך הגדלת היצע הדירות על סוגיהן השונים, כולל ייעוד קרקע לדיור להשכרה. המדינה חולקה ל-6 מחוזות ולכל מחוז נקבעה ועדה. בהמשך הוארכה הפעלת הוראות השעה עד אוקטובר 2013 ובצעד נוסף הוארכה הפעלתן עד אוגוסט 2015, צעד שכלל תיקוני חוק והרחבת סמכויותיהן של הוועדות. אחת הטענות בתקופת המחאה החברתית היתה שחוק הווד"ל פועל לטובת קבלנים ובעלי ההון ולא לטובת הציבור.

ויישמן ישורון ויבעט – פסוק זה מספר דברים, פרק לב, פסוק ט"ו, פירושו "עם ישראל השמין מנחת ושפע ובעט בערכיו". זו בדיוק מהותה של שחיתות, העדפת הנאות על ערכים בסיסיים. איש ציבור לא מגיע לתפקידו מתוך ההנחה ש"יצא לו משהו מזה", הוא אמור לשרת את האינטרס הציבורי ולא לעשות לביתו.

ז'

זוטי דברים – זהו סייג לאחריות פלילית הקובע שלא תהיה לאדם אחריות פלילית למעשה, אם המעשה קל ערך לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי. (לדוגמא, אם פקיד ציבור משתמש במכונת הצילום במקום עבודתו לצרכיו האישיים). לא סתם עורכי הדין של ראש הממשלה משתמשים בביטוי "זוטי דברים", הם מכוונים בדיוק לשם, כשמי שצריך להבין, יבין.

זיכרון דברים –  כאשר מסתמן עד מדינה פוטנציאלי ובמקביל למתן עדותו של המועמד לעד מדינה בראשי פרקים – צוות החקירה בודק אם ניתן לחתום על הסכם עד מדינה ובינתיים נחתם הסכם ראשוני (זיכרון דברים) בין העד הפוטנציאלי לבין הפרקליטות.

זכות הציבור לדעת – זכות הציבור לדעת היא נדבך דמוקרטי חשוב. הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד בדמוקרטיה ובעצם היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות והאחרות של האדם בתחומי החיים השונים. נגישות רבה יותר למידע מסייעת לקידום ערכים חברתיים, כמו: שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם. בנוסף היא מאפשרת בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון (מתוך ועדת אוסטרובסקי-כהן). בישראל, חוק חופש המידע התשנ"ח-1998 מעגן את זכות הציבור לקבל מידע המצוי ברשות רשויות השלטון השונות, למעט חריגים הקבועים בחוק. למרות זאת עדיין לא ננקטת שקיפות ראויה בכל התחומים. זכות הציבור לדעת חיונית לחיזוק הדמוקרטיה, להגנת האזרח, לעיגון אמון הציבור במוסדות המדינה ולביקורת, גם על ידי התקשורת.

זכות השתיקה – זכות השתיקה היא הזכות של כל אדם לשתוק בחקירה פלילית כדי לא להפליל את עצמו כחלק מהזכות נגד הפללה עצמית והזכות להליך הוגן. לכן, כאשר שוטר מבצע מעצר או כאשר אדם הוזמן לחקירה, על השוטר להזכיר לו את זכותו להשתמש בזכות השתיקה, כלומר לשתוק ולא לומר דבר. הרעיון שעומד מאחורי זכות השתיקה הוא ההגנה של אזרח יחיד מול פוטנציאל הכוח של הרשויות. בדרך כלל הבחירה בזכות השתיקה בחקירה תוסיף על החשד הקיים ממילא, מתוך הנחה, לא תמיד מבוססת, שהשתיקה נועדה להסתיר משהו. השאלה האם יש הבדל בין איש ציבור ובין אזרח מהשורה לנושא זכות השתיקה היא לא בהכרח חד משמעית. מצד אחד השוויון בפני החוק מחייב שזכות השתיקה תהיה לגיטימית גם עבור איש ציבור בחקירה. מצד שני, עולה כאן שאלה אתית ומוסרית – האם איש ציבור יכול גם לבחור בזכות השתיקה וגם להמשיך לפעול במלוא סמכויותיו כאיש ציבור? נושא הגבלת זכות השתיקה של נבחרי ציבור כבר עלה גם בכנסת וגם בציבור, אבל ראוי לציין שבמרבית מדינות המערב אין הבדל חוקי בין זכות השתיקה של אזרחים ושל נבחרי ציבור. אני אישית מאמין שלנבחר ציבור אסור להשתמש בזכות השתיקה ושעליו לשתף פעולה עם המשטרה כי מתוקף תפקידו הוא חייב תשובות לציבור.

ח'

חובת הנאמנות – חובת הנאמנות למדינה, לחוקיה, לנהלים ולתקנות של שירות המדינה ולציבור הרחב חלה על כל עובד ציבור ועל כל נבחר ציבור. בעלי סמכות ציבורית חייבים לנהוג בהתאם לאינטרס הציבורי כי זו מהות תפקידם – שירות לטובת הציבור. הפעלת סמכות כלפי אזרחים יכולה להתקיים למטרות ולצרכים ציבוריים בלבד. אם יש ניגוד אינטרסים בין צורכיהם האישיים לבין צורכי הציבור או נגיעה אישית בעניין העומד להחלטה בפניהם, אסור להם לדון בעניין. למה הדבר דומה? כאשר שחקן כדורגל "מוכר" את המשחק לקבוצה היריבה זה מעשה מכוער המכונה גם ניגוד עניינים. השחקן אמור להילחם על ניצחון קבוצתו אבל בשל בצע כסף הוא לא ממלא את תפקידו ומאפשר לחלוץ של היריבים להבקיע שער בקלות. ניגוד עניינים הוא מצב אדם "בוגד" בתפקיד שבגינו משולם לו שכר ומשרת אינטרס נוסף, זר,  אשר משפיע על החלטותיו. במקרה כזה, יש להעביר את ההחלטה לפקידים אחרים, שיכולים להחליט בהתאם לאינטרס הציבורי, ללא חשש של ניגוד עניינים או משוא פנים.

חוסר ענין לציבור – אחת הסיבות לסגירת תיק היא  עניין ציבורי שולי (שתי הסיבות הנוספות הן חוסר אשמה וחוסר ראיות) ומשמעותו שנסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין, לרוב במקרה של עבירות קלות וזניחות. ההחלטה נעשית על בסיס שיקולים כמו: חומרת העבירה, מבצע העבירה, הנזק שנגרם אם נגרם, המדיניות השיפוטית, סדרי העדיפויות והמשאבים הנדרשים לחקירה. כאשר אין הצדקה להניע את המערכת בשביל לחקור או להעמיד לדין את אותו אדם על אותה עבירה, והעמדתו לדין אינה בראש סדרי העדיפויות של המערכת, ואינה מצדיקה את ניצול המשאבים וכוח האדם המוגבל, ייסגר התיק.

חוסר ראיות – אחת הסיבות לסגירת תיק היא חוסר ראיות (שתי הסיבות הנוספות הן חוסר אשמה וחוסר עניין לציבור). הגשת כתב אישום מחייבת סיכוי סביר להרשעה, אולם כשהראיות שנאספו אינן מספיקות כדי להעמיד אדם לדין, לא יוגש כתב אישום. סגירת תיק מחוסר ראיות אינה מעידה בהכרח על העדר אשמה.

חושפי שחיתויות – חושפי שחיתויות הם חוד החנית במאבק נגד שחיתות. הם האנשים שבזכות המידע שהם מעבירים למנהל הביקורת הפנימי בארגון או לגוף חיצוני (כמו: מבקר המדינה, משטרת ישראל, נציבות שירות המדינה וכיו"ב) נחשפות שחיתויות שמאפשרות פעולות מתקנות ובלעדיהם יש להניח שהשחיתות לא היתה מתגלה. חושפי שחיתויות הם לרוב:

  1. עובדים או חברים בארגון בו נמצאה שחיתות
  2. עיתונאים חוקרים
  3. עמותות או ארגונים מהמגזר השלישי הפועלים למען טוהר מידות ונגד שחיתות שלטונית.

דרוש המון אומץ לחשוף שחיתויות, או עבירות אחרות כמו: הפרות חוק, תקנות, תקנון, או הסדרים, איום על אינטרס ציבורי, מרמה בארגון, מכל הטעמים הברורים הקשורים בפגיעה אפשרית כזו או אחרת במעמדו של המתלונן במקום העבודה והתנכלות לו. בדיוק לשם כך החוק מעניק הגנה לחושפי שחיתויות ע"י פניה למבקר המדינה בשבתו כנציב תלונות הציבור. במקרים רבים, רבים מדי, פועל המבקר מעט מדי ולאט מדי. בירוקרטיה, בעיות בחוק וגרירת רגליים מיותרת מייצרים מצב בלתי נסבל בו חושפי שחיתויות ממתינים שנים רבות לצו ההגנה המיוחל.

חיקור דין – חקירת חשודים בחו"ל, איסוף מסמכים, גביית עדויות וכיוצא באלה שצוות החוקרים מבקש לבצע מחוץ לגבולות המדינה. הוא יכול להיעשות רק לאחר קבלת אישור מהמדינה בה אמורה להתבצע החקירה. (למשל בפרשת 1,000 נעשתה גביית העדות ממילצ'ן בלוס אנג'לס, קליפורניה). 

חקירה –  לפתיחת חקירה יש השלכות רבות על הנחקר, על אחת כמה וכמה אם הוא דמות ציבורית, גם אם בסופו של דבר לא מוגש כתב אישום. לכן, חשוב מאוד לנהוג בזהירות  לפני פתיחה בחקירה ולא להיות עם "אצבע קלה על ההדק". זו גם הסיבה  שהחוק אינו מחייב פתיחת חקירה באופן מידי, אלא רק אחרי שנמצאה תשתית ראייתית שמצדיקה פתיחת חקירה ובירור עובדתי. במקרה של נבחרי ציבור מי שמוסמך להורות על פתיחת חקירה הוא היועץ המשפטי לממשלה. החקירה היא שלב מִקדמי שבסופו ההחלטה אם ניתן לגבש כתב אישום או לא. לפי החוק, ראש ממשלה לא נדרש להתפטר בשלב זה ועומדת לזכותו חזקת החפות.

חקירה פלילית – מתבצעת על ידי המשטרה כאשר קיים חשד סביר לביצוע עבירה. תחילתה באיסוף ראיות מבוססות וקבילות נגד הנחקרים לבחינה של קיום עובדתי או ראייתי לחשדות.

חקירה תחת אזהרה – קיימות שתי סיבות עיקריות לקבלת זימון לחקירה במשטרה: האחת למתן עדות והשנייה לחקירה בחשד לביצוע עבירה. זימון לחקירה בחשד לעבירה מכונה חקירה תחת אזהרה, משום שהיא מתחילה באזהרה, בה נאמר בין היתר: שהדברים שיאמר החשוד עשויים לשמש נגדו, שלשמירה על זכות השתיקה יש השלכות משפטיות ושיש לו זכות להיוועץ עם עורך דין.

ט'

טובות הנאה – מה ההבדל בין טובות הנאה למתנות? כל הטבה בכסף, או שוות ערך לכסף, בין אם ערכה פעוט או לא, אסורה אם טובת ההנאה ניתנת בתמורה לפעולה שעשה מקבל המתנה בתוקף תפקידו כעובד ציבור  כשירות לנותן הטובה. זהו ניגוד עניינים מובהק ואסור שפוגע בתהליך קבלת ההחלטות השלטוני ובניקיון הכפיים של עובדי הציבור.

טוהר המידות – טוהר המידות הוא מושג חיוני, בעיקר בדמוקרטיה, ומשמעותו אתיקה מעשית של ניהול תקין, או קיומה של רמה מוסרית נאותה במנהל הציבורי. דוגמאות לפעולות המנוגדות לטוהר המידות: קבלת שוחד, ניגוד אינטרסים, קבלת מתנות, הפרת אמונים, מרמה, ניצול לרעה של מעמד ציבורי ועוד. טוהר המידות מופיע בחוק הישראלי בעיקר בחוק מבקר המדינה (התשי"ח-1958). 

י'

יחידה ארצית למלחמה בפשיעה כלכלית (יאל"כ) – מטרת יחידה זו, המתמחה בפשיעה כלכלית, לפעול למיגור תופעות פשיעה ברמות חומרה שונות שיש בהן נזק כספי, ישיר ועקיף, לקופה הציבורית. תפקידה של היחידה להוביל מאבק כלל מערכתי לצמצום תופעות של פשיעה כלכלית, הכוללות הוצאת כספים, או מניעת כספים, מן הקופה הציבורית או אובדן / נזק לנכסים ציבוריים.

יחידה ארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) – יחידת עלית של משטרת ישראל, שהיום היא יחידה בתוך להב 433 שנוסדה לפעול כחושפת, מגלה וחוקרת עבירות בתחום השחיתות במנהל הציבורי, המקומי והלאומי, חשיפת וחקירת עבירות כלכליות במגזר העסקי ובשוק ההון, עבירות הונאה, שהתבצעו באמצעים מתוחכמים ואשר חקירתן מחייבת מומחיות מיוחדת או שחורגות מגבולות ישראל. היחידה עומדת מאחורי אלפי חקירות, שחלקן הובילו למאסר אנשי ציבור, ביניהם ראש ממשלה, שרים, פוליטיקאים, ראשי רשויות ואנשי עסקים. מטה היחידה שוכן בלוד ויש לה שלוחה צפונית בחיפה ושלוחה דרומית בבאר-שבע.

כ'

כללי אתיקה –  אתיקה היא אחת מענפי הפילוסופיה היוונית הקלאסית ופירושה נגזר מהמילה ethos שמשמעותה אופי, או תכונה ולכן מהות האתיקה היא תורת המידות, כלומר ההבחנה הערכית והמוסרית בין רע לטוב אשר לה תוקף מוחלט.  כללי אתיקה הם עקרונות שאין להם מעמד משפטי, אלא מוסרי וציבורי. כללי אתיקה הם למעשה משנה סדורה של עקרונות התנהגות מקצועיים שלהם גם ערך מוסרי. אתיקה בשירות הציבורי מחייבת נאמנות למדינה, כפיפות לערכיה וחוקיה, ניטראליות, אחריות, יעילות, ניקיון כפיים ועוד.

כספי ציבור – כספי ומשאבי הציבור הם כספים ומשאבים של כולנו, אזרחי מדינת ישראל. באופן עקרוני חלוקתם של כספי הציבור ומשאביו אמורים להיות מחולקים באופן שוויוני וצודק לרווחת אזרחי המדינה.

כתב אישום כתב אישום הוא יריית הפתיחה להליך משפטי פלילי נגד אדם במדינת ישראל שמוגש ע"י המדינה, באמצעות תובע מטעם המדינה, נגד אדם שהמדינה טוענת, לאחר חקירת משטרה והמלצת פרקליטות, שעבר עבירה פלילית ויש להעמידו לדין. במקרה של ראש ממשלה רק היועץ המשפטי לממשלה יכול להגיש כתב אישום. כתב אישום כולל: פרטים אישיים, תיאור עובדתי של העבירה שלכאורה בוצעה, סעיפי החוק הרלוונטיים ואת רשימת העדים מטעם התביעה. ראש ממשלה מקבל את כתב האישום בטרם הגשתו ורשאי, תוך 30 יום מרגע קבלת כתב האישום, לבקש מהכנסת חסינות בפני העמדתו לדין פלילי בהתאם לחוק. בישראל הגשת כתב אישום אינה עילה להתפטרות ראש הממשלה. בעוד ש"הלכת דרעי-פנחסי" (ע"ע) עוסקת בהעברת שר מתפקידו אם לא יתפטר בעצמו במקרב של כתב אישום בעבירה חמורה, החוק אינו מתייחס לראשי ממשלה.

ל'

להב 433 –  יחידת העלית של המשטרה היחידה מונה כאלף שוטרים וקצינים ובה חמש יחידות: היחידה הארצית לחקירות הונאה, היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובין-לאומית, היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית, היחידה לאיתור גניבות כלי רכב ויחידה 33. מטרתה לצמצם את תופעות הפשיעה החמורה הארצית, הבינלאומית והשחיתות הציבורית. היחידה פועלת בשיטות עבודה מתקדמות לחשיפה, לחקירה ולהעמדה לדין של מבצעי עבירות. בראש להב מכהן ניצב רוני ריטמן, שצפוי לפרוש. מטה היחידה נמצא בלוד והיא כפופה לראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה,.

מ'

מבקר המדינה – מבקר המדינה, שהוא גם נציב קבילות הציבור, נחשב גם כרשות רביעית בין רשויות השלטון (הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת). זהו תפקיד עצמאי שאינו כפוף לממשלה, מתוקצב ע"י ועדת הכספים בכנסת ופועל מתוקף חוק יסוד: מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה. מבקר המדינה עורך בקרה חיצונית על עבודתם של משרדי ממשלה, השלטון המקומי וגופים ציבוריים נוספים.

תפקידו חיוני במאבק בשחיתות בכלל ובשחיתות שלטונית בפרט ובסמכותו לבחון לא רק היבטים פליליים, אלא גם מנהליים ואזרחיים, אך חשוב לציין שחוות הדעת שלו אינה מחייבת. תחת סמכותו בחינת נושאים כמו: טוהר המידות ברשויות השלטון, ניהול תקין, יעילות וחסכון וחוקיות הפעולות. מבקר המדינה המכהן מאז 2012 הוא השופט יוסף שפירא.

מחלקת חקירות מודיעין ובקרת מסחר של הרשות לניירות ערך – מחלקת חקירות המודיעין של הרשות לניירות ערך, שתפקידה בקרת מסחר באמצעות איתור וחשיפה של פעילות עבריינית בשוק ההון ושמירת התקינות וההוגנות במסחר בבורסה. למחלקה שלוש יחידות, בהן צוותים המורכבים מחוקרים, שרובם עורכי דין או רואי חשבון במקצועם, ואנשי בקרת מסחר שהם ברובם כלכלנים. ליחידת החקירות האחריות על חקירות מורכבות ומסועפות בארץ ובחו"ל בתחום הפלילי וכן על בירורים מנהליים הקשורים להפרות שונות בהתאם לחוק ניירות ערך. לחוקרי הרשות לניירות ערך סמכויות דומות לסמכויות חוקרי משטרה, לרבות סמכות חיפוש ומעצר.

מימון מפלגות – חוק מימון מפלגות עבר בכנסת ב-1973 והוא כולל מימון בחירות, מימון הוצאות שוטפות ומימון הצוות הפרלמנטרי של הסיעה.  בישראל קיימים שני סוגי מימון מפלגות – ישיר ועקיף. מימון מפלגות ישיר הוא העברת כספים ישירה מהמדינה למפלגה ומימון עקיף שמקבל את ביטויו בהקצאת זמני שידור תעמולת הבחירות בטלוויזיה וברדיו. בנוסף, ישנם כללים המסדירים ומגבילים את התרומות למפלגות וההוצאות שלהן, אולם נושא הפריימריז היווה נקודה בעייתית, בגדר פרצה הקוראת לגנב מבחינת מימון וקבלת תרומות.  בינואר 2018 נחקק "חוק הפריימריז" המבטל את קבלת התרומות הפרטיות במרוץ לפריימריז ומעניק הסדר מימון מכספי הציבור למועמדים במפלגות בהן מתקיימות בחירות מקדימות.

מינוי מקורבים – מינוי מקורבים הוא לרוב מינוי פוליטי שנעשה בתירוץ של "אנשי אמון", או "משרת אמון" והוא אינו אסור בחוק, אך פוגע  במנהל התקין. למעשה זהו מינוי לתפקיד של אדם בשל קרבתו, האישית או הפוליטית, לאדם הממנה ולא בשל כישוריו המקצועיים והתאמתו לתפקיד. מנהל תקין מחייב חיץ ברור בין הדרג הפוליטי והדרג המדיני-מקצועי, מינוי מקורבים מפר את הגבול הזה ופוגע בניקיון כפיו, ולעיתים גם במקצועיותו, של השירות הציבורי. מינוי בכירים מחייב מכרז מתוקן שעומד בסטנדרטים קבועים ונטולי שיקולים פוליטיים ומפלגתיים. הממשלה הנוכחית פועלת בעקביות לחיזוק המינויים הפוליטיים תחת התירוץ של משילות שלמעשה מסתיר כוונות פוליטיות ויגרום לפגיעה בשומרי הסף השונים ובתפקוד השירות הציבורי (ע"ע ועדת שקד-לוין).

מנהל תקין – לכולנו יש תמונה די ברורה של מנהל תקין – כוונתו ניהול ראוי, נקי כפיים נטול שחיתות של ארגון, המנצל נכון ובאופן יעיל את משאביו בהתאם ליעדיו. לפי החוק, לכל רשות מנהלת עומדת "חזקת התקינות המנהלית" שמניחה ככלל שרשות מנהלית פועלת כדין. זה אומר שנטל ההוכחה על אי תקינות מוטל על מי שטוען לאי-תקינות, כלומר לניהול לא תקין. כאשר הוכח אי תקינות מנהלית, על הרשות להוכיח שאין זה כך.

מתנות – התשובה לשאלה מה ההבדל בין מתנה אסורה למותרת די פשוטה. למעשה חוק השירות הציבורי (תש"ם-1979) קובע בבירור מה מותר ומה אסור לעובד ציבורי לעשות. באופן כללי החוק אוסר על קבלת כל הטבה בכסף ו/או בשווה כסף, ללא קשר לערכה ו/או לשווי

תוצאת תמונה עבור ‪gift gif‬‏

ההטבה, אם היא ניתנה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של אותו עובד ציבור. עם זאת החוק מתיר קבלת מתנות ובלבד שהמתנה תהיה קטנת ערך וסבירה, או שניתנה כמתנה מחבריו לעבודה או כפרס. הדברים די ברורים, לכל אחד מאתנו אם המתנה מסתכמת בעשרות אלפי שקלים, או יותר, היא ככל הנראה לא סבירה, גם אם אתה ראש ממשלה.

נ'

נבצרות זמנית – חקירות, ובטח חקירות של ראש ממשלה, יש בהן את הפוטנציאל לפגוע בניהול התקין של המדינה. חוק יסוד: הממשלה קובע בנושא זה שבמידה ונבצר מראש הממשלה למלא באופן זמני את תפקידו ימלא את מקומו ממלא-מקום ראש-הממשלה. לגבי הנסיבות המחייבות נבצרות החוק בחלקו מעורפל ואינו קובע תנאים או כלים המאפשרים לכנסת לאלץ את ראש-הממשלה להכריז על נבצרות זמנית, שלאחריה יחזור לתפקידו.

ניגוד עניינים /אינטרסים –  הוא מצב שנוצר כאשר משרת ציבור עוסק במסגרת מילוי תפקידו, בנושא שיש לו עניין אישי. אדם מצוי במצב של ניגוד עניינים אישי כאשר הוא עלול להעדיף את ענייניו האישיים או ענייניהם האישיים של קרוביו על פני מילוי תפקידו כהלכה. להתנגש פעולה כזו עלולה לפגוע באינטרסים ציבוריים. מצב נוסף של ניגוד עניינים הוא כאשר נבחר ציבור צריך להחליט החלטה הנוגעת לאדם המקורב לו, ואז כדי למנוע מצב של ספק לגבי קבלת ההחלטות עליו לפסול את עצמו מלהחליט בנושא ולתת לאחר למלא את מקומו. צריך לזכור שכאשר עובד ציבור מועל באינטרס, הרכוש או במשאבים הציבוריים, לטובת מפלגה, ארגון, ציבור, קבוצה או אינטרס אישי, הוא מועל בתפקידו ובאמון הציבור שניתן לו מתוקף תפקידו ופוגע מהותית במנהל תקין.

ס'

סגירת תיק – הפסקת חקירת משטרה בחשד לעבירה פלילית, מבלי להעמיד את החשוד לדין פלילי. קיימות שלוש סיבות עיקריות לסגירת תיק: חוסר אשמה, חוסר עניין לציבור וחוסר ראיות. שתי הסיבות הראשונות לא יימחקו רישומי החשוד ואילו השלישית תוביל למחיקת הרישום מרישומי המשטרה.

ע'

עבירת ניירות ערך – בשם ההגנה על שוק ההון והשמירה על מסחר הוגן בניירות ערך ככלי פיננסי חשוב וכדי להרתיע ולמנוע עבירות בשוק ההון, חוקקו את דיני ניירות ערך ועוד מספר חוקים נוספים. קיימות 3 עבירות ליבה והן נחשבות עבירות מסוג פשע, בהן העונש המרבי יכול להגיע עד חמש שנים בנוסף לקנס כספי. שלוש עבירות הליבה בתחום נוגעות לשלושה ערכים מהותיים: 

  • ערך השקיפות והגילוי הנאות – מחייב מסירת מידע מהותי ואוסר על מתן מידע שגוי או מוטה.
  • איסור תרמית ומניפולציה במסחר – נועד להגן על תקינות המסחר ומניעת אפשרויות תרמית על מנת להבטיח שיקוף אמת של המסחר, כולל הערכת ערך כלכלי נכון.
  • איסור על שימוש במידע פנימי – נועד להגן על עקרונות השוויון וההגינות במסחר על מנת להבטיח שלא ייווצר יתרון לא הוגן ומניפולציה במסחר למי ש"קרובים לצלחת".

עבירה פלילית – מגוון של עבירות פליליות הנוגעות בתחומים שונים מוגדר בחוק העונשין (התשל"ז 1977) וכוללות: רצח, תקיפה ואלימות, עבירות מיניות עבירות רכוש, הימורים לא חוקיים, עבירות נשק, דרך נהיגה בשכרות ועבירות סמים ועד עבירות מס או זיוף, שוחד, סחיטה באיומים ועוד. בישראל האחריות לאכיפת הדין הפלילי מצויה בידי המשטרה והתביעה הכללית. החוק קובע שלכל עבירה פלילית עונש שונה ועם זאת קובע את עונש המינימום והמקסימום ומשאיר את הענישה בפועל לשיקולו של בית המשפט. ישנן 3 דרגות חומרה לעבירה פלילית: חטא, עוון ופשע. בנושא של אנשי ציבור, העבירות הפליליות נוגעות בעיקר לשוחד ושחיתות. לפני ההחלטה להאשים אדם בכלל ואיש ציבור בפרט, בעבירה פלילית יש לנקוט זהירות רבה, אבל חשוב להבין ששום איש ציבור אינו חסין מהדין הפלילי, ההכרעה לגבי פתיחת חקירה ואחר כך לגבי הגשת כתב אישום היא בתחום סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה.

עד מדינה –  שותף, או עד, לדבר עבירה, שהפרקליטות מגייסת כדי להפליל שותפים אחרים לביצוע הפשע בתמורה להקלה משמעותית כמו הסדר טיעון, הפחתת האישום או בתמורה להסכם חסינות וכניסה לתכנית להגנת עדים. בפרשת 1,000 ארי הרו חתם על הסכם עד מדינה ומיקי גנור חתם בפרשת הצוללות, היא תיק 3000.

עדות מוקדמת – הליך ייחודי וחריג בחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982 (סעיף 117), שנעשה בו שימוש במשפט אולמרט לצורך גביית עדותו של טלנסקי. הוא נועד לאפשר לבית המשפט להורות לגבות את עדותו של מי אמור לעזוב את הארץ, או שמצבו הרפואי מעורער, או שיש סכנה אחרת לחייו, גם לפני שהוגש כתב אישום.

עדות ניקיון –  עדות בראשי פרקים של המועמד להיות עד מדינה לגבי תוכן המידע שהוא יכול לספק בעניין החקירה. עדות זו אינה יכולה לשמש להפללת עד המדינה המיועד והיא מתויקת כחלק מחומר החקירה.

עמאדי (פרשה) –  פרשה מ-1999 הקשורה לראש=הממשלה. נתניהו ורעייתו נחשדו שהשיתו תשלומים בגין עבודות פרטיות בביתם

על קופת המדינה. הם נחשדו במתן ולקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה ושיבוש הליכי חקירה, הפרקליטות המליצה על העמדה לדין אך היועמ"ש רובינשטיין סגר את התיק מחוסר ראיות.

עיתונות חוקרת –  לא סתם התקשורת מכונה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", בנושא של חשיפת שחיתויות ופרסום תחקירים התפקיד של התקשורת אפילו חשוב עוד יותר. עיתונות חוקרת תפקידה לחשוף נושאים שראוי שהציבור ידע, לפרסם תחקירים, לעקוב אחרי הליכי אכיפה המתנהלים נגד נבחרי ציבור, להנגיש מידע לציבור, לעדכן, לעקוב ולבקר. כדי שעיתונות חוקרת תעשה את תפקידה כמבקרת נוספת של השלטון, עליה להיות עצמאית. עם זאת גם על התקשורת יש מגבלות, כמו: סוביודיצה, לשון הרע, צווי איסור פרסום (צא"פ), חסיון מקורות וצנזורה.

עסקת טיעון /הסדר טיעון –  הסכם בין התביעה והנאשם לפיו מודה הנאשם בעבירה בהתאם להסכם בין הצדדים, לעיתים הוא נוגע רק לסעיפי האישום ולעיתים גם בעונש. ביהמ"ש איננו צד להסדר ויש באפשרותו לא לקבל אותה, למרות שהוסכמה על ידי שני הצדדים, אם כי לרוב ביהמ"ש נוטה לקבלן.

עקרון ההחמרה –  כאשר בית המשפט נדרש לגזור עונשו של איש ציבור שהורשע בעבירת שחיתות, יש שתי גישות מנחות: הראשונה דוגלת בעקרון ההחמרה שמהותו החמרה מרבית של העונש בשל תפקידו הציבורי של העבריין. השנייה דוגלת בעקרון ההקלה, כלומר מאמינה שבשל היות העבריין דמות ציבורית, הוא כבר סבל מהפרסומים שקדמו לפרשה וליוו אותה, מהנפילה הציבורית, מאבדן תפקידו הציבורי ומפגיעה אפשרית בחייו הפרטיים ובחיי משפחתו ולכן מקלים בעונש במסגרת מונחי הענישה הפורמליים.

פ'

פרקליט מלווה – בתקופת הדיונים על חוק ההמלצות נקבע, כי על המשטרה ייאסר לפרסם את המלצותיה בחקירות שבהן יש פרקליט מלווה. למה בכלל צריך פרקליט שילווה חקירות? מפני שהשוטרים מומחים באיסוף ראיות ובטכניקות של חקירה ואילו הפרקליטים בוחנים את הצד המשפטי של הראיות ואת משקלן. לא כל חקירה (ע"ע) זוכה לפרקליט שילווה אותה, חקירות להן מוצמד פרקליט מלווה הן בדרך כלל חקירות רגישות (אירגוני פשע) ופעמים רבות גם של אישי ציבור. ההחלטה אם להצמיד לחקירה פרקליט מלווה נתונה לשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה, פרקליט מחוז או מנהל מחלקה בפרקליטות המדינה.

פרקליטות –  יחידה ארגונית נפרדת במשרד המשפטים המופקדת על ייצוג המדינה והאינטרס הציבורי בפני ערכאות המשפט. הפרקליטות פועלת בתחום המשפט הפלילי ובתחום המשפט האזרחי והמנהלי. בתפקידה הראשון, הפרקליטות, בכפוף להנחיות היועמ"ש, מובילה מדיניות משפטית עצמאית המתבטאת ביעדי אכיפת החוק כחלק ממערכת אכיפת החוק, בסמכות בלתי תלויה לקבלת החלטות ובייצוג המדינה בפני בתי המשפט. בתפקידה השני, הפרקליטות משתלבת בפעילות הרשות המבצעת, כשותפה בגיבוש מדיניות משפטית, וכמייצגת גופי הממשלה השונים והאינטרס הציבורי בפני בתי המשפט.​ בראש הפרקליטות עומד עו"ד שי ניצן.

צ'

צוללות (פרשה) – פרשה מ-2016 שלא נקשרה לראש הממשלה אלא למקורביו, עו"ד שמרון ועו"ד מולכו. פרשה שמרכזה כשרותה של עסקה לבניית שלוש צוללות חדשות לחיל הים עם התאגיד הגרמני טיסנקרופ, שנציגו, מיקי גנור (היום עד מדינה), יוצג ע"י עו"ד שמרון, עורך דינו ובן דודו של נתניהו. היועמ"ש מנדלבליט הורה על בדיקת משטרה בפרשה.

צלם בהיכל – כינוי לדבר תועבה שמחלל את כבודו או את קדושתו של המקום שהוא נמצא בו. צום י"ז בתמוז נועד לזכר 5 אסונות שאחד מהם הוא צלם בהיכל, הכנסת פסל לבית המקדש.

ק'

קבלת דבר במרמה –  עבירה פלילית שהחוק מגדיר בצורה ברורה, , אבל גם בלי הבנה משפטית הכוונה ברורה – קבלה של משהו או של הטבה שיש לה ערך חומרי שלא בצורה ישרה, או בקיצור גניבה מתוחכמת. העונש על קבלת דבר במרמה הוא שלוש שנות מאסר, והעונש על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות הוא חמש שנות מאסר. בהתאם לכך, קבלת דבר במרמה היא עבירה מסוג עוון, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות היא עבירה מסוג פשע.

קלון –  פורמלית קלון מוגדר כעבירה שדבק במי שביצע אותה פגם מוסרי חמור. המושג קלון בכלל אינו משפטי, אלא מוסרי ולכן הוא אינו מוגדר דיו ובעצם נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. עבירה שיש עמה קלון מעידה על פגם מוסרי חמור באופי העבירה ובאופיו של הנאשם. מציאת קלון בעבירה משליכה ישירות על יכולתם של מבצעי העבירה להמשיך ולעסוק בתפקידם למרות ביצוע העבירה. עבירה שיש עמה קלון מונעת מנבחר ציבור לחזור לזירה הציבורית ל-7 שנים ולעיתים לצמיתות. במקרה של ראש ממשלה, הוא יכול עקרונית להמשיך לכהן כרגיל אפילו אם הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה חמורה שיש עמה קלון, כיוון שעומדת לזכותו האפשרות לערער לבית המשפט העליון. רק אם ערעורו נדחה, הוא מחויב להתפטר, ואז כהונתו וכהונת הממשלה שבראשה הוא עומד מגיעות לסופן. עם זאת, מכיוון שמשך הזמן עד לפסק הדין הסופי יכול להימשך גם חודשים ארוכים, בחוק מנגנון שמאפשר את הדחת ראש הממשלה בידי הכנסת כבר לאחר הרשעה בעבירה עם קלון בלבד בערכאה השיפוטית הראשונה.

ר'

רהיטי גן (פרשה) – פרשה משנת 2015 הקשורה לראש הממשלה. נתניהו ורעייתו נחשדו שהעבירו ריהוט גן ממעון ראש הממשלה למעונם הפרטי. המשטרה המליצה להעמיד לדין את שרה נתניהו בגין קבלת דבר במרמה. התיק הועבר לטיפול פרקליטות מחוז ירושלים באפריל 2016, ומאז הוחזר כמה פעמים להשלמות חקירה ועדיין מצוי ביחידה הארצית לחקירות הונאה.

ש'

שוחד – מתן כסף, או דבר מה בעל שווי כספי (אם חומרי ואם כהטבה) בתמורה להטבה כלשהי הנובעת מתוקף תפקידו של מקבל השוחד לטובת נותן השוחד. זהו שם כולל למספר עבירות שעניינן טובות הנאה כמו לקיחת שוחד, מתן שוחד או תיווך במתן שוחד. לפי לשון החוק, כל טובת הנאה הניתנת לאיש ציבור, או למקורבו, יכולה להיחשב כשוחד אם איש הציבור לוקח את טובת ההנאה מתוך הבנה שהוא יצטרך לעשות או לא לעשות משהו בתמורה, גם אם התמורה לא נקבעה במפורש.

שומרי סף – בעלי תפקידים ציבוריים, בכירים שמתוקף תפקידם מופקדים על מנהל תקין. זאת אומרת ששומרי הסף הם אנשי המנהל המקצועיים הבכירים, כמו: מנכ"לי משרדים, רגולטורים, מבקרים פנימיים, יועצים משפטיים ועוד. חלק בלתי נפרד מתפקידם הוא להיות "שומרי הסף" לשמירה על טוהר המידות, מניעת שחיתות ושמירה על מנהל תקין בגוף הציבורי בו הם מועסקים, או בתחום עליו הם אמונים.

שחיתות – המושג שחיתות מקורו בקלקול מידות שמוביל עד לכדי הרס של המדינה או החברה. באופן כללי שחיתות משמעותה קבלת טובת הנאה כלשהי, או רווח אישי, שלרוב יש בה ניגוד אינטרסים, הפוגע בארגון ספציפי, אם חברה, רשות שלטונית ועד פגיעה במדינה. מעבר לפגיעה האפשרית בקידום אינטרסים לא רלוונטיים, כאשר המדובר ברשויות שלטוניות היקף הפגיעה גדול יותר מהעבירה עצמה, או מהנזק הכלכלי, מפני ששחיתות מפוררת את האמון שיש לציבור בנבחריו, יוצרת נורמות שעלולות לפגוע בשלטון החוק ובעצם קיומה של הדמוקרטיה ומרחיבה פערים חברתיים. נהוג להתייחס לשני סוגי שחיתויות עיקריים: שחיתות כלכלית ושחיתות פוליטית, שכל אחד הוא תחום בפני עצמו, אך לעיתים הם גם משיקים זה לזה ומזינים זה את זה.תוצאת תמונה עבור ‪corruption money gif‬‏

שחיתות שלטונית – כשמשתמשים במושג שחיתות שלטונית, או שחיתות פוליטית, מתכוונים לשימוש בלתי הולם, או שימוש לרעה, במשאבי השלטון שלא לטובת הכלל, אלא למען אינטרס פרטי או מפלגתי. כל נושא תפקיד ציבורי, מקבל יחד עם מינוי גם את אמון הציבור ועליו לפעול כנאמן הציבור, שימוש בסמכות התפקיד כדי לשרת אינטרס זר או לפגוע באינטרס הציבורי או בחלוקה צודקת ושוויונית של משאבים הוא השחיתות בהתגלמותה ומעילה באמון הציבור. השחיתות פוגעת בעקרונות בסיסיים, כמו: שלטון החוק והשוויון לפני החוק, ומערערת את אמון האזרחים במערכת הפוליטית ובלגיטימיות שלה.

קיימת חלוקה מקובלת במחקר על שחיתות לסוגי שחיתות שלטונית לפי מידת השחיתות:
שחיתות לבנה – שחיתות לבנה היא לרוב שחיתות "נסבלת", או גבולית, שאין עליה ענישה. שחיתות לבנה היא למשל שימוש במשאבי המשרה למטרות פרטיות, למשל שימוש במדפסת במשרד להדפסה פרטית. אלה מעשים פסולים אך לרוב לא יגררו ענישה. דוגמא נוספת לשחיתות לבנה היא תופעת הדלת המסתובבת, כלומר כאשר רגולטור מסיים את עבודתו ומתפנה לעבוד כבכיר בגוף שעד עכשיו היה מפוקח על ידו – האם זה ראוי? יש להניח שלא, אבל זה "כשר". אין בצד שחיתות לבנה ענישה, אך יש בה פגם מוסרי.
שחיתות שחורה – מכיון ששחיתות היא תלויית נורמות חברתיות, שחיתות שחורה היא שחיתות שנתפסת על ידי הכלל כהתנהגות מגונה הדורשת ענישה ולרוב היא גם חלק מהעבירות המוגדרות כפליליות, ביניהן: הטיות מכרזים, שוחד, מרמה והפרת אמונים ועוד. כלומר שחיתות שחורה היא לרוב שחיתות לא חוקית, ושוב אפילו פלילית, ולרוב תלווה בדרישה ציבורית למיצוי הדין עם נבחר הציבור.
שחיתות אפורה – סוג זה של שחיתות מתייחס לכל מה שנמצא בין מה שמוגדר כשחיתות שחורה ומה שמוגדר שחיתות לבנה. לרוב היא אינה פלילית או משמעתית ונופלת בתחום המוסרי-אתי. בשחיתות האפורה יש טעם לפגם שאינו ניתן תמיד להגדרה משפטית כעבירה, אבל מהווה ניצול לרעה של המשרה, למשל מינוי מקורבים. לעיתים שחיתות אפורה מלווה בצעדים משמעתיים, אך אין עמה ענישה משמעותית.
שחיתות חוקית – למרות שזה נשמע לא הגיוני יש דבר כזה שנקרא שחיתות חוקית. זה קורה מכיון שהשחיתות אינה מוגדרת באופן מוחלט, היא תמיד יחסית והיא חלק מהנורמות האתיות הציבוריות של כל מדינה ומדינה. מה נתפס כשחיתות חוקית? תרומות לקמפיין בחירות – האם הן רק ניסיון לסייע למועמד לנצח בבחירות או שיש בהן השקעה עתידית במקרה שיצליח ויוכל להשפיע בעינייני התורם? איך ניתן להתייחס לעבודת השתדלנות בכנסת, שכל תפקידה הוא לקדם אינטרסים ספציפיים? מה לגבי מינוי מקורבים לתפקידי מפתח? ומה לגבי תופעת "הדלת המסתובבת" האם תקופת צינון הוא דרישה מספקת? בדיוק בגלל זה יש בשחיתות חוקית סכנה כי הגבולות בה עשויים להיות מאוד נזילים.

שיבוש הליכי חקירה – שיבוש הליכי חקירה או הליכי משפט מתייחס לפעולה בעלת כוונת מכוון שנועדה להכשיל חקירה או משפט אם באמצעות העלמת ראיות, עדות שקר, הצגת מסמכים מזויפים, הימנעות מהגעה למתן עדות, ניסיון למנוע את המשפט וניסיון להשפיע על עמדת הציבור, למשל באמצעות הדלפות מחקירות, פרסום אסור של חומרי חקירה ועוד. כל פעולה כזו היא עבירה פלילית שעלולה להוביל להגשת כתב אישום כנגד האדם  שחשוד בשיבוש.

שקיפות – חוק חופש המידע (התש"ח-1998) נועד להפוך את המידע הנמצא בידי הרשויות הציבוריות לנגיש, זמין ושקוף, מעצם קביעתו כי "לכל אזרח ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית". השקיפות מאפשרת פיקוח וביקורת על הגופים השונים במדינה, כמו גם מעורבות אזרחית החיונית במדינה דמוקרטית. יישומו של החוק עוד רחוק מלהיות אידיאלי והשקיפות השלטונית בישראל עדיין חסרה.

ת'

תיק 1000 – פרשה מ-2016 הקשורה לראש-הממשלה נתניהו. הפרשה בוחנת חשדות שאילי הון, ביניהם ארנון מילצ'ן, התבקשו ע"י נתניהו לרכוש עבורו ועבור רעייתו מוצרי יוקרה (תכשיטים, מעילים, סיגרים ומשקאות חריפים) בשווי מצטבר של מאות אלפי שקלים. היועמ"ש מנדלבליט אישר את פתיחת חקירת המשטרה בחשד לקבלה שיטתית של טובות הנאה ומתנות. המשטרה טרם  הגישה את מסקנותיה.

תיק 2000 – פרשה מ-2016 הקשורה לראש-הממשלה נתניהו. המשטרה בודקת חשד שתניהו ניסה להגיע לעסקה עם נוני מוזס, מו"ל

 "ידיעות אחרונות", שנועדה  לצמצם את תפוצתו  של החינמון "ישראל היום" בתמורה לסיקור אוהד של ראש הממשלה  ב"ידיעות אחרונות". נוני מוזס נחקר במשטרה ושוחרר בתנאים מגבילים ונתניהו עצמו ואחרים  נחקרו תחת אזהרה. עוד לא הוגשו מסקנות.

תקשורת – מעבר לביטוי השגור שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, לעיתונאות החוקרת (ע"ע), הכתובה, המשודרת והדיגיטלית, תפקיד חיוני בגילוי מידע חיוני וחשוב לציבור שנעשים ניסיונות ממסדיים למניעת גילויו או להסתרתו מהציבור. יש חשיבות רבה לעצמאות התקשורת ולחופש הפעולה שלה ואלה חשובות לפלורליזם ולחופש הביטוי – שני ערכים מרכזיים בדמוקרטיה. התקשורת היום אינה נעשית רק בעיתונות הכתובה, המשודרת או הדיגיטלית, היא נעשית גם באמצעות הרשתות החברתיות, שהיא דרך לא פורמלית של נבחרי הציבור לתקשר עם האזרחים בכלל ועם ציבור תומכיהם בפרט. בתקשורת מופץ גם מידע רב שאינו בדוק ומשמש שדיסאינפרומציה או פייקניוז.

תרומה אסורה – תרומה שאינה עומדת בהוראות הדין הישראלי החלות על מועמד בבחירות מקדימות או על מפלגה בישראל, קבלתה מהווה עבירה פלילית.