שקרים על אמת, תקשורת ונתניהו

6 שקרים על אמת, תקשורת ונתניהו

1. הממשלה ממנה ראש שב"כ, ראש מוסד ואת הרמטכ"ל ולכן אין מניעה שתמנה גם את ראשי תאגיד השידור הציבורי.

הדרך הטובה ביותר להבין את חוק התקשורת שבאמצעותו מבקש נתניהו להפוך קומיסר השידורים של ישראל מצריכה לעלעל דווקא בתנ"ך. תחשבו למשל על הנביא ירמיהו, שבתקופת נבואתו נהג לבקר קשות את המלכים יאשיהו, יהואחז ויהויקים. יאשיהו ממש תיעב אותו. הוא חשב שירמיהו עוין אותו ותכנן להביא נביאים "חיוביים" שיהיו בעדו. זה לא עזר, ירמיהו האמיץ המשיך לתקוף בשצף קצף את המלך ואת התנהגות העם ונבואות הזעם הללו הן ששיפרו את התנהלות המלוכה.

מה עשה המלך יאשיהו? ניסה לסכור את פיו של הנביא הסורר, שכבר הודח בעבר מן הכהונה והמשיך בביקורתו החריפה. ירמיהו השניא את עצמו על כל סביבותיו. הוא היה "איש ריב ואיש מדון לכל הארץ" (רביב דרוקר כזה) וזה הפך מאוד אישי. איימו עליו בעונש מוות – לא עזר, מה יעשו? ישכתבו את התנ"ך? ומה עושה נתניהו?

לנביאים בתנ"ך בדיוק אותו תפקיד כמו לעיתונות החופשית בעידן המודרני: לבקר את השלטון, לבדוק את תפקודה של הממשלה, לפשפש במעשיה ובמעלליה, להצביע על מחדליה ולזעוק חמס כאשר שריה נתפסים במעשי שחיתות או פוגעים באינטרס הציבורי.

בעוד הצבא והשב"כ הן זרועות ביצועיות של הממשלה – התקשורת היא גוף הביקורת המרכזי בדמוקרטיה. כן, בדיוק כך. העיתונות יכולה לסקר רכילות ולדווח על שטויות (והיא עושה זאת) – אבל תפקידה המרכזי וסיבת קיומה העיקרית הן לבקר את השלטון, מפני שהכוח והעוצמה בידיו וההחלטות שמשפיעות על חיינו מתקבלות על-ידי הממשלה.

לפיכך האמת היא שאם הממשלה תשלוט בתקשורת, זו האחרונה לא תוכל למלא בנחישות את תפקידה.

2. כן, אומרים דחליליו של נתניהו, זה נכון לכלי תקשורת פרטיים, אבל תאגיד השידור הוא ציבורי, והממשלה משלמת את משכורות עובדיו, אז אתה רוצה שלא תהיה לה השפעה על תכניו?

הפוך, ביטן, הפוך. בדיוק בשל כך מדינות דמוקרטיות מקיימות שידור ציבורי עצמאי. העיתונות הפרטית מוטה אינטרסים כלכליים (ראה ערך נוני מוזס) ולפיכך חשוב שבעתיים שידור ציבורי שמשוחרר מכבלי מפרסמים, אילוצים כלכליים ומלחצי פוליטיקאים. זו גם הסיבה שבמשך שנים רבות שילמנו אגרת רדיו וטלוויזיה (עד שהליכוד החליט להתחנף לציבור וביטל אותה). אנחנו האזרחים מימנו את רשות השידור כדי שלא תהיה תלויה בגחמות של השלטון. מי שהרס את רשות השידור הם הפוליטיקאים (מכל המפלגות) שדחפו את ידיהם לרשות השידור וניסו לשלוט בתכניה.

לפיכך האמת היא, שאם נתניהו ישלוט בתאגיד השידור הציבורי, הוא יחדל מלהיות שידור ציבורי ויהפוך לשידורי תעמולה.

3. צחי הנגבי מתעקש: "תאגיד תקשורת ציבורי שממומן במאות מיליוני שקלים מקופת הציבור חייב להיות מפוקח על ידי הציבור באמצעות נבחרי הציבור. כך הדבר בכל העולם".

מצטער צחי, אבל זה לא נכון. ברוב הדמוקרטיות בעולם החוק הקים חומה סינית בין הפוליטיקאים לשידור הציבורי. ברוב הדמוקרטיות בעולם העבירו את סמכויות הפיקוח של משרד התקשורת על כלי תקשורת אלקטרוניים לגורמים מקצועיים.
האמת היא שמזה שנים מונחות גם על שולחן הממשלה שלנו המלצות לסגירת משרד התקשורת ולהעברת הרישוי והפיקוח על אמצעי השידור האלקטרוניים לידי מועצה מקצועית בלתי תלויה.

4. משרד התקשורת הודיע כי במסגרת החוק החדש הוא מתכוון לא רק להשתלט פוליטית על התאגיד ועל גל"צ, אלא גם לשנות את מבנה שוק התקשורת באופן שיאפשר "שוויון הזדמנויות ויתר פלורליזם, פתיחות ומגוון דעות בשוק השידורים".

מה הכוונה? יותר ערוצים ויותר מהדורות חדשות מגוונות – שזה עיקרון שמקובל גם עלי. אלא שהדרך שבה בחר משרד התקשורת (שרוחו של נתניהו שולטת בו, גם אם מינה לעצמו מ"מ) מבטיחה שתקבלו טלוויזיית זבל מהסוג הנחות ביותר. כדי להשיג תחרות פשוט מוותרים על איכות. אף אחד לא ידאג שהתכניות יהיו ברמה נאותה, ולאיש לא ישנה אם זו באמת מהדורת חדשות או אוסף של הודעות אינטרסנטיות לעיתונות.

לכן האמת כאן מורכבת מעט יותר. המהלך שמוביל נתניהו בהחלט נועד להוסיף מגוון ערוצים, באמצעות מסחור יתר והעדפתו על פני איכות השידורים. אלא שהכוונה האמתית של ראש הממשלה היא להגביר תחרות בתקשורת, באופן שיחליש את כלל גופי השידור. זו המטרה: נתניהו רוצה תקשורת חלשה וצייתנית או כזו הכפופה למרותו.

5. נתניהו נרדף על-ידי התקשורת.
הגיע הזמן לפוצץ את הבלון הזה. לנתניהו תקשורת עוינת ועיתונאים ביקורתיים לצד תקשורת מלטפת וגייסות של עיתונאים לקקנים. יש כאלה ויש מאלה. וטוב שכך. התקשורת כבר מזמן לא שמאלנית או ימנית, אלא מסחרית ברובה (לכן התאגיד הציבורי חשוב) והתקשורת כמעט ולא חושבת במונחי ימין-שמאל, אלא במונחים של תועלת-עלות (רייטינג).

והאמת היא שגם אם אין רדיפה כזו בפועל, נתניהו טורח לטפח אותה ("את זה לא תקראו בעיתונים"). ככל שהוא סופג יותר ביקורת – ככה אוהדיו רואים בו גיבור נרדף הזקוק לתמיכתם. נוצר מצב פרדוקסלי: ככל שהעיתונות ממלאת את ייעודה ומבקרת את נתניהו, הוא דווקא מרוויח מכך בדיווידנדים פוליטיים. ייתכן שגם ההיפך יהיה נכון? אם התקשורת תחבק אותו חיבוק דב נתניהו ישלם על כך בתמיכה הציבורית בו.

6. כשנתניהו רוצה משהו הוא משיג אותו.
כל הממבו-ג'מבו הזה סביב חוק התקשורת נועד גם (לא רק) על מנת להסיט את סדר היום התקשורתי. כבר שבועות מדברים על החקירות של ראש-הממשלה, וטוב זה לא עושה לביבי. החקירות מחלישות אותו.

לנתניהו יהיה קשה מאוד לחוקק את חוק התקשורת באופן שיעניק לו שליטה כל כך ריכוזית ובוטה בכלי התקשורת המרכזיים. למה? בעיקר כי שותפיו לקואליציה לא אוהבים את הרעיון. אני מניח שכחלון ובנט, ואפילו דרעי מסמנים עכשיו את הסעיפים בחוק שמבחינתם חייבים לעוף ממנו. אני מוכן לנחש, שחלקם אפילו הוכנסו אליו כ"עיזים", כדי שכחלון ואחרים יוכלו להציג לציבור הישגים ב"הגנה על הדמוקרטיה".

זו האמת, אבל החוק שהופך את נתניהו לצ'אוצסקו כבר השיג את מטרתו. כולם מדברים עליו. לנו בכנסת נותר להיאבק בו כדי שחלילה בטעות החוק הזה לא יעבור כרוחו וכלשונו.

הירשמו לעדכונים מהאתר