"הדלת המסתובבת" – הרשימה המדהימה של פקידי הממשל שעברו לעבוד אצל תשובה ועופר

"הדלת המסתובבת" היא ביטוי המתייחס לתופעה בה עוברים פקידי ממשל ופוליטיקאים מתפקידם הציבורי כרגולטורים ומחוקקים למשרות בכירות בחברות במגזר הפרטי עליהן פיקחו בתפקידם הקודם. רגע אחד נדרש משרת הציבור לשמור על האינטרסים של אזרחי ישראל ורגע אחרי הוא פועל למקסם את הרווח של בעלי ההון על חשבון הציבור. בקיצור, המפקח הופך למפוקח ולא רק שהוא משתמש בידע שצבר בתפקידו הקודם, אלא הוא מכיר (ובמקרים רבים אף ניהל) את הפקידים שנותרו בממשלה ומעתה הם צריכים לפקח על התנהלותו של הבוס לשעבר. בעברית פשוטה קוראים לזה "קשרים".

תופעת "הדלת המסתובבת" היא אחת מנקודות המפגש הבעייתיות ביותר בין ההון לשלטון. המשק הישראלי קטן, והתוצאה היא ריבוי מינויים של בעלי תפקידים בשירות הציבורי לתפקידי מפתח במגזר העסקי, מהלך שטומן בחובו סכנה של ניגוד עניינים: בשלהי הקריירה הציבורית יש מי מבין הפקידים ה"שוקלים" בין יתר השיקולים גם מה תהיה המשרה הנחשקת ביום שאחרי פרישתם. לדעתי רוב הפקידים הגונים וישרים, אבל לא כולם. מניסיון העבר אנו למדים על רגולטורים (עשרות) שקיבלו החלטות לטובת גורמים פרטיים בכובעם הציבורי ואלה גמלו להם במשרה נוחה בסיום תפקידם. הדלת המסתובבת פועלת לשני הכיוונים. גם בעלי משרות בכירות במגזר הפרטי מתמנים לא פעם לתפקידי בכירים בשירות הציבורי או נבחרים לכנסת. במצב כזה, קיים חשש שיקבלו החלטות שיטיבו עם מעסיקם הקודם מתוך מחשבה לחזור לשוק הפרטי בסיבוב הבא. הנה מספר דוגמאות בולטות:

אחת הדוגמאות המובהקות של התופעה, אותה גם תיעדתי בסרט "שיטת השקשוקה", היא זו של ניר גלעד. בשנת 2002 החזיק גלעד באחת המשרות החשובות והמשפיעות בשרות הציבורי, החשב הכללי באוצר, שבין תפקידיו ניהול ושמירה על נכסי המדינה. על הפרק היה סיום הזיכיון של בתי הזיקוק לנפט (בז"ן). בתום הזיכיון היה על ה"החברה לישראל" (בשליטת משפחת עופר) שהחזיקה 26% מבז"ן – להשיבם למדינה ללא תמורה. אלא שגלעד חתם הסכם מפוקפק ושנוי במחלוקת (שזכה לשם "הסכם ניר גלעד") ולפיו מדינת ישראל שילמה 568 מיליון שקל תמורת המניות שהייתה צריכה לקבל חינם אין כסף. וזו לא המתנה היחידה שנתן גלעד למשפחת עופר על חשבון הציבור.

במהלך הכנת הסרט "שיטת השקשוקה" כבר הערכתי שניר גלעד יקבל משרה מפנקת אצל עידן עופר ואכן, ב-2006, חבר גלעד לעופר ומונה למנכ"ל "החברה לישראל". המשרה הציבה אותו בראש שיאני השכר בישראל.

גלעד לא לבד כמובן, זו השיטה. בעלי הון מבינים כמה משתלמים הקשרים עם השלטון ומוכנים לשלם עבורם ביד רחבה. חלק מהרגולטורים, שעוברים לעבוד אצל בעלי ההון, מוכרים על הדרך את האינטרס של הציבור בנזיד עדשים. לא באקראי עשרות פקידי ציבור בכירים עבדו למען משפחת עופר, חלקם סייעו למשפחה בכובעם הציבורי וקיבלו תגמול נאה על כך. עשרות בעלי תפקידים ציבוריים פועלים גם עבור יצחק תשובה. הנה רשימה חלקית:

ואלה שמות פקידי הממשל הבכירים ונציגי הציבור לשעבר שעברו לעבוד עבור משפחת עופר ויצחק תשובה
דפדפו בין העמודים בעזרת החצים

יש דרכים להתמודד עם התופעה. דרך אחת היא בפיקוח אפקטיבי של הכנסת על הרגולטורים. הבעיה היא שלחברי-הכנסת כלי פיקוח דלים, ובדרך כלל הם גם עושים עבודה גרועה מאוד בפיקוח על הממשלה בכלל ועל המפקחים בפרט. הם עסוקים בעיקר בכותרות בעיתונים שמתקבלות, לצערי, כתוצאה מצעקות על המפקחים. ולכן התפתח שיח שלילי שבעקבותיו המפקחים משתדלים להגיע כמה שפחות לכנסת, וכשהם כבר מגיעים הם מעדיפים לחשוף כמה שפחות. אם הפיקוח הפרלמנטרי היה חזק ויעיל כמתבקש, היה קשה יותר להעביר החלטות הפוגעות בציבור ולטובת בעלי הון. מתחייב שינוי גם בתרבות וגם בפרוצדורה.

דרך נוספת להתמודדות היא באמצעות שינוי החקיקה, הנחתי חוק מפורט ומורכב המתמודד עם הסוגיה. כך למשל, הצינון לעובדי מדינה הפורשים כיום הוא שנה אחת, על-פי החוק יש להפכו למדורג (עד 3 שנים) לפי טיב ההחלטות שקיבל הפקיד, בכירות המשרה שהחזיק והשפעתה על המשק. החוק גם מציע לשלם לפקידים הבכירים פיצוי של עד 70% ממשכורתם האחרונה במשך כל תקופת הצינון, בתקופה זו יעסקו בפעילות מחקרית או תרומה אחרת לטובת הציבור. כמו כן, החוק אוסר ייצוג של גורמים עסקיים אל מול מעסיקים לשעבר ומטפל בתופעה כדי לצמצם את ניגוד העניינים, תוך התייחסות פרטנית לסוגי המשרות.

לקריאה נוספת:

מסמך שהוכן לבקשתי במרכז המחקר והמידע של הכנסת – סקירה השוואתית בינלאומית של מעבר מהמגזר הציבורי לפרטי:

הירשמו לעדכונים מהאתר