לוביסטים – המתווכים החשאיים בין ההון לשלטון

שרים, פקידי ממשלה וחברי כנסת מקבלים יום-יום החלטות שהשפעתן מכרעת על אזרחים, ארגונים וחברות עסקיות. החלטות משמעותיות מתקבלות בדרך כלל בחקיקה, היינו בכנסת, בה פוגשים נבחרי הציבור הן אזרחים והן בעלי עניין – מפני ששיתוף הציבור חשוב מאוד בהליך החקיקה.

אין מצפים ממני כחבר-כנסת להבנה וידע בכל תחום. כאשר מונחת הצעת חוק על שולחן הכנסת, אני משתדל ללמוד את ההצעה לפרטיה ואת השלכותיה על הציבור. לעתים אני מסתייע במומחים בלתי תלויים וגם במחלקת המחקר של הכנסת. לפעמים אני אוסף מידע בעצמי ובעזרת יועצי. אני לא יכול לעשות זאת בכל הצעת חוק (מפני שאנחנו מצביעים על עשרות רבות של חוקים בשבוע), ואני נוהג כך בחוקים חשובים, או בתחומים הקרובים ללבי.

איש מבין נבחרי הציבור לא מתיימר לטעון שהוא מבין לעומקו כל חוק שעליו הצביע. מדובר בתחומי חקיקה רבים, רובם מקצועיים מאוד. אנחנו נדרשים ללמוד ים עצום של מידע. מה ים? אוקיינוס רחב ממדים של ידע בו שוחים גם הדיוטות וגם כרישים של מידע – זן הידוע יותר בשם לוביסטים (שדלנים בעברית).

מטרתם של הלוביסטים היא אחת ויחידה: להשפיע על חברי הכנסת (ועל רשויות השלטון בכלל) לקדם ולהצביע בעד הצעות חוק או מדיניות של מי ששכר את שירותם. ברוב המקרים מדובר בחברות מסחריות ובעלי הון (אם כי יש שדלנים גם לארגונים אזרחיים). בדרך כלל הם עושים זאת בעזרת מידע מגמתי, המשרת את לקוחותיהם. יש אפילו כאלה מבניהם שמפליגים ביומרתם וכותבים לחברי הכנסת הצעות חוק מטעם שולחיהם.

עסקי הלוביזם פורחים, ומכאן אפשר להניח שהם גם אפקטיביים. מספר הלוביסטים הרשומים בכנסת עולה בהתמדה והם הצליחו לבסס לעצמם מעמד של מתווכים בין הסקטור העסקי לחברי הכנסת. בנק גדול נלחם על העמלות? הוא שולח לוביסט לדיוני ועדת הכספים שמספר לחברי הכנסת שהעמלות בישראל נמוכות בהשוואה לעולם. זכיין טלוויזיה חפץ בהקלות? הלוביסט ילחש לנבחרי הציבור שללא ההקלות הללו העסק קורס. בהנחה שרוב חברי הכנסת אינם מושחתים, ובהיעדר מידע סותר – המידע המגמתי  שמוסר הלוביסט לחבר הכנסת עלול להטות את הצבעתו לטובת האינטרסים של חברה עסקית או תאגיד גדול ולפגוע בציבור הרחב.

מה רוצים תאגידי ענק? למשל הגבלת תחרות, הפחתת מסים, צמצום רגולציה או הגברת רגולציה על מתחרים. מי משלם על זה? הציבור. האם השדלנים הם אויבי הציבור? לרוב מדובר בפעילות חוקית, אך גם בעייתית מאוד: הלוביזם מעמיק את אי- השוויון, מכיוון שככל שלתאגיד או לקבוצה מסחרית יש יותר אמצעים, כך הוא מייצר עוד ועוד ידע מגמתי ובאמצעות השדלנים עלול להטיב עוד יותר את מצבו. לעומתם, הציבור הרחב (שאין בידיו אמצעים והרבה פעמים גם לא מתארגן), אמור להיות מיוצג על ידי חברי-הכנסת. זה לא תמיד קורה בפועל, ואני לא מדבר על המקרים הנדירים שבהם לוביסטים מנסים לפתות נבחרי ציבור או פקידי ציבור באמצעים בלתי לגיטימיים כגון הצעה למתן שוחד או טובות הנאה (משרה בכירה לאחר סיום הקדנציה? כתבה אוהדת בעיתון?)

כדי לצמצם את הקשר הזה בין הון ושלטון, שבו הלוביסטים הם צינור משמעותי, חוקקה הכנסת חוק שמטרתו להסדיר את פעילות השדלנים. נאמר מיד: החוק לא  עומד בציפיות ולא פותר חלק ניכר מהבעיות שאני מתאר כאן.

מה קובע החוק? בעיקר הוא מתווה כללי התנהגות ראויים לשדלנים, למשל איסור כניסה לחלק ממתחמי הכנסת ללא הזמנה מפורשת, חובת אמירת אמת, איסור הטעיה ואיסור יצירתה של מחויבות אישית מכל סוג אל מול חבר הכנסת. קיימת גם חובת הזדהות ונשיאת תגים בכנסת וכן פרסום רשימת לקוחותיו של כל משרד לובינג באתר הכנסת. אחד הכשלים של החוק הוא שהוא אינו קובע הגבלות דומות במשרדי ממשלה, אלא עוסק בפעילות הלוביסטים בכנסת בלבד.

הכנסת מתקנת את החוק מעת לעת – ברם, השדלנים מוצאים כל העת דרכים עוקפות לעוות את כוונת המחוקק. תחקיר של תכנית הטלוויזיה "עובדה" חשף את אופי פעולת הלוביסטים, ותיאר כיצד מכוני הכשרה מלמדים שדלנים לנסח הצעות חוק בעצמם עבור הח"כים, איך להפוך את נבחרי הציבור לכלי שרת בידם, כיצד להשפיע על פעילות מרכז המחקר והמידע של הכנסת ועל מענהה לשאילתות שמוגשות לשרי הממשלה.

אין באמור כדי להמעיט חלילה מאחריותם של חברי הכנסת לפעול ביושרה ולשמור על חובת הנאמנות לציבור ולאינטרס הציבורי בלבד. לצערי, לא כל נבחרי הציבור פועלים באופן המתחייב – וזו הפרצה דרכה שוחים הכרישים, אבל לא רק הם. באוקיינוס הזה שוחים מינים נוספים שכדאי להכיר.

עד עכשיו תיארנו את פעילותו של הכריש המצוי – הוא ה"לוביסט בשכר". אנחנו מבדילים אותו מ"לוביסט בהתנדבות" (דגיגון), והכוונה בעיקר לאזרח אשר מנסה לקדם את ערכיו או הארגון החברתי שבו הוא חבר בהתנדבות. הכריש המצוי הוא אדם המשכיר את קשריו וכישוריו לטובת קידום אינטרסים של לקוחות, תמורת עמלה או משכורת.

ויש זנים נוספים: "הלוביסט השחור" (דג הדיו) הוא שדלן סמוי, הפועל במחשכים ומטשטש את עקבותיו. הוא לא טורח אפילו להירשם ככזה בכנסת. מדובר באנשים מקושרים, (מזכירי ממשלה לשעבר, יועצים משפטים ופקידים), אבל בעיקר אנשים שיש להם השפעה מפלגתית, כגון פעילים או חברי מרכז המשמשים כלוביסטים. אמנם הדבר נאסר בחוק, אבל איש עדיין לא הועמד על כך לדין. בעלי אינטרסים משלמים לחברי מפלגה ומשלחים אותם בשרים ובחברי כנסת שעתידם הפוליטי תלוי במידה רבה באותם "מאעכרים". אתם יכולים לשער כיצד יסתיים המפגש.

ה"לוביסט הביתי" (סלומון מעושן בשל מסך העשן שהוא מפזר) – הם שדלנים המועסקים על ידי חברה ("in house") והם מייצגים רק אותה. לעתים זה היועץ המשפטי של אותו בעל הון, או סמנכ"ל הרגולציה של החברה. לפי החוק הקיים  ה"לוביסטים הביתיים" פטורים גם הם מחובת רישום בכנסת, למרות שהם שלוחיו של בעל עניין.

ככלל, אני מעדיף לשוחח ישירות עם "הלווייתנים", הם בעלי העניין. למה לי לדבר עם מישהו באמצעות שליחים? יבוא בעל העניין וישמיע את טענותיו, יחשוף את עצמו, אוכל להתרשם ממנו, הוא אחראי למה שהוא אומר. אני מעדיף זאת על פני הכרישים ושאר מיני הלוביסטים.

איך עושים סדר בשוק הדגים הזה? אלה עיקרי הצעת החוק שהנחתי על שולחן הכנסת:

  • המגבלות על השדלנים יחולו גם מחוץ לתחומי משכן הכנסת.
  • יוטלו סנקציות של ממש על לוביסטים החורגים מהכללים, כולל קנסות משמעותיים (כיום אפשר ליטול מהם את אישור הכניסה לכנסת).
  • לוביסטים יחויבו להצהיר איזה אינטרס הם מייצגים בכל עת.
  • כל הנתונים שהם מעבירים לחברי הכנסת יתועדו ויפורסמו כדי שאפשר יהיה לבקר את ניירות העמדה.
  • הגדרת הלוביזם תורחב כך שתחול על כל אדם המבקש לשכנע נבחר ציבור (שר או חבר כנסת), יועץ או עובד מדינה המייצג את המדינה, בנוגע לכל החלטה שמתקבלת בכנסת. כך אפשר יהיה להגביל את ה"לוביזם השחור".

לקריאה נוספת:

הירשמו לעדכונים מהאתר