נהנתנות נתניהו

אין איש הגון שבאמת מתפלא על החשדות נגד משפחת נתניהו. כבר זמן רב אנחנו נחשפים לאורח החיים הראוותני של המשפחה, שמומן באופן חוקי. אל תבינו לא נכון, אורח חיים נהנתני הוא בחירה לגיטימית, כל עוד הוא אינו ממומן על ידי המדינה, שנאמר: בחרת – שילמת, אבל מהכיס שלך.

אני טוען ששחיתות חוקית היא הרת אסון לחברה שלנו והיא גם המבוא לשחיתות הפלילית.

במשך שנים משפחת נתניהו השיתה על הציבור את הוצאותיה הפרטיות. בחלק מהמקרים זה אפילו היה חוקי. המדינה מכירה בהוצאות של המשפחה גם בבתיה הפרטים. אלא שהפרצה החוקית הזו קסמה למשפחת נתניהו והם הפכו אותה למשאבת כספי ציבור שהביאה את רעיית ראש הממשלה עד להגשתו של כתב אישום פלילי נגדה.

גם חוקי יכול להיות מושחת

מצער מאוד שנתניהו ומשפחתו לא הפנימו ענווה מהי, והם חיים באורח ראוותני של חצר ביזנטית. נתניהו שוב ושוב מחייב את הציבור בגין הוצאות שהן במובהק עניינו הפרטי והיה צריך לשלם עליהן מכיסו הפרטי. אלא שמיד קופצת להקת המעודדות של נתניהו ומיתממת: "נו, בשביל כמה מגשי אוכל וגלידת פיסטוק מדיחים ראש-ממשלה"?

אז זהו, שלא מדובר בכמה חמגשיות. נתניהו גר במעון הרשמי שממנת המדינה ברחוב בלפור בירושלים ומבלה את סופי השבוע בוילה הפרטית שלו בקיסריה. תקציב המעונות, שעמד בעת כהונתו של אולמרט בשנת 2008, על 1.62 מיליון עלה ותפח מאז נבחר נתניהו ב2009. (ראו טבלה) – אלא שאז החלה התנועה לחופש מידע לפרסם את ההוצאות – וב-2012 ניתנה ההוראה "להצטמצם".

גרפיקה מתוך "כלכליסט"

יותר מזה – הטענה כאילו מדובר בהוצאות שוליות וקטנוני להתעסק בזה לא עומדת במבחן המספרים, אלא אם מאות אלפי שקלים לא חשובים בעינכם. בגין הבית בקיסריה משלם הציבור הון תועפות. האבטחה, שהיא הכרחית ואין איש חולק עליה, משולמת מתקציב אחר. הנה המספרים:

הוצאות הווילה הפרטית של משפחת נתניהו – לא כולל אבטחה

2011 180 אלף ₪
2012 318 אלף ₪
2013 183 אלף ₪
2014 284 אלף ₪
2015 298 אלף ש"ח

 

בתוך המספרים הללו כלולות הוצאות שהן במובהק פרטיות. אנחנו מימנו למשל את חיפוי השיש בבית בקיסריה, תיקון התריסים, הגינון ומילוי המים בבריכה בה משתכשכת רק המשפחה. קטנוני? בואו נבדוק. בשנת 2012 התפרסמו הנתונים ונתניהו חטף ביקורת ציבורית. שנה אחר כך ההוצאות שאנחנו שילמנו בגינם נחתכו כמעט בחצי. המשמעות: אנחנו שילמנו על הגחמות הפרטיות של משפחת נתניהו.

כחבר ועדת הכספים אני מקבל תלונות כל העת על השיטה והעובדה שלפקידים אין דרך להתמודד עם הדרישות לאשר הוצאות פרטיות כציבוריות. הבעיה העיקרית היא בשיטה. אנשים שכפופים לנתניהו ועובדים במשרד ראש הממשלה – הם שקובעים אלה הוצאות יאושרו. אנשים שגורלם והתקדמותם המקצועית תלויים בראש-הממשלה חתומים על הקבלות שמשפחתו מגישה לאישור. מה הפלא שהייתה זליגה של ההוצאות הפרטיות לקופה הציבורית? מה הפלא שלבסוף הסתבכה שרה נתניהו בפלילים?

צריך כמובן לשנות את החוק לאלתר. תנאיהם של חברי הכנסת נקבעים על-ידי ועדה. תנאי השרים נקבעים על ידי הכנסת. לא ייתכן שתנאיו של ראש הממשלה יקבעו על ידי אנשים בתוך לשכתו. אלא שחבריו לקואליציה של נתניהו מטרפדים, ובראשם יו"ר ועדת הכספים משה גפני – שסוגיות אלה הן בסמכות הוועדה – מסרב לכנס אותה ולדון בנושא.

ראש ממשלת בריטניה מחויב על הוצאותיו הפרטיות אפילו במעון הרשמי. נשיא ארה"ב מקבל כל חודש הודעה כמה מהוצאותיו בבית הלבן היו פרטיות, ואלה מנוכות ממשכורתו.

כספי ציבור הם קודש קודשים ומחובתנו לפעול במהירות להסדרת הנושא ולסתום את הפרצות הקוראת לגנבים.

למתעניינים – הנה דו"ח מבקר המדינה על הוצאות בתי ראש הממשלה. הכתובת הייתה על הקיר.

הירשמו לעדכונים מהאתר