האח הגדול – גרסת המציאות

כמה פעמים דמיינתם על הקרוב הרחוק הזה, נו המיליונר בקנדה שלא ידעתם עליו אבל לא תתנגדו להכיר? תארו לכם שזה באמת היה נכון, הייתם רוצים לדעת עליו, נכון? ואם מישהו היה מגלה את הדוד הזה, בטח לא הייתם מתנגדים שיערוך בינכם היכרות. ומה אם יש מישהו כזה והוא יודע את מה שאתם והדוד לא יודעים? ומה אם למישהו שיודע קוראים פייסבוק? ואיך לעזאזל יכול להיות שפייסבוק יודע? אז זהו שאם מישהו יודע, זה קרוב לוודאי אחד מטייקוני הידע. תשמעו סיפור –

מכירים את ההצעות של פייסבוק לחברים שאנחנו עשויים להכיר? דמיינו לכם מצב שבו יום אחד אתם נתקלים בשם ופרצוף שאתם יודעים שאתם לא מכירים ואין לכם שום חברי פייסבוק משותפים ובכל זאת, משהו שם בכל זאת מצלצל משום מה, אתם מתחילים לחקור ומגלים שזו בעצם דודה-רבא שלכם שמעולם לא הכרתם.

מכיוון שהכל בחיים זה עניין של פרזנטציה, אפשר להציג את הדרמה האנושית מחממת הלב הזו באור מרגש ויפה ולגרום לנו לדמוע מהטכנולוגיה שמביאה לאיחוד משפחות. מצד שני, הסיפור הזה צריך להדליק לכולנו נורות אדומות. הדרך של פייסבוק לחבר בין השתיים עוברת דרך הצלבות של כמויות של מידע שלא ניתן בכלל לתאר. רמת הידע שנצברת עלינו היא כל כך גדולה שסיפורים כאלה גורמים לך לחשוב אם בעצם לא יודעים עליך יותר ממה שאתה יודע על עצמך.

זה בדיוק מה שקרה לעיתונאית קשמיר היל, כשיום אחד פייסבוק הציע לה ברשימת האנשים שהיא עשויה להכיר אישה מבוגרת מאוהיו. ההצעה המוזרה סקרנה את היל בעיקר משום ששם המשפחה של אותה אישה היה כשמו של סבה הביולוגי, אותו לא הכירה מעולם. סבה נטש את אביה כשהיה תינוק, אביה אומץ על ידי גבר אחר וקיבל את שמו. האב והסב נפגשו פעם אחת לפני עידן הפייסבוק, האב ודודו הביולוגי נפגשו פעם אחת בלוויה, אז החליפו כתובות אימייל. אביה מעולם לא הכיר את הדודה-רבא שפייסבוק הציע לה, האישה שנשואה לדודו הביולוגי של אביה. אבל כל אלה, מסתבר לא היוו מכשול לפייסבוק שכבר קישרה איכשהו בין כל הנקודות.

הדרך בה פייסבוק יצרה את הקישור בין השתיים איננה ברורה, תשובותיה של פייסבוק לעיתונאית הסתתרו מאחורי הגנת הפרטיות והטענה שאם יסבירו פעם אחת הם יידרשו לתת הסבר לכל מי שישאל. התשובה המתחמקת אינה מפתיעה אך היא מעידה על קיומם של אינטרסים להסתיר את הדרך. מה שברור מעל לכל ספק הוא שהדרך לשם רצופה במאגרי מידע עצומים והצלבת הנתונים ביניהם ושהידע שפייסבוק מחזיקה על כל אחד מאתנו הוא עצום, שנאמר – האח הגדול גרסת המציאות.

חלק מהידע הזה הוא ידע שאנחנו מנדבים, למשל כאשר אנחנו מאשרים לאפליקציה להיכנס לאנשי הקשר שלנו, משתמשים באפליקציות מבוססות מקום או מנדבים פרטים אחרים כמו מקום עבודה או מקום לימודים. חלק מהידע הוא איסוף של מסקנות כמו תיוגים שלנו בתמונות ברשת, אירועים שהבענו בהם עניין ואפילו זמני שהיה בעמודי אינטרנט וחלק מהידע נאסף בדרכים שאנחנו לא מודעים להן ובהצלבות של כל מיני נתונים. הנקודה היא ברורה – העידן הטכנולוגי מטשטש את גבולות הפרטיות שלנו, במודע ושלא במודע.

היכולת הזו והיא לא רק של פייסבוק לדעת עלינו יותר ממה שאולי אנחנו יודעים על עצמנו מעלה המון שאלות – איך מגנים על הפרטיות שלנו, איך שומרים על המידע שלנו, מי הבעלים של המידע הזה, מה הזכויות והחובות של מי שמנהל את מאגרי המידע, איך מייצרים רגולציה על המידע הזה. אתם יודעים את התשובות האלה? למעשה על חלק מהשאלות גם למדינה אין ממש תשובות.

האתגרים האלה, שלרוב מקבלים את השם המעורפל "אתגרי העתיד" כבר כאן ואנחנו היינו צריכים כבר להיות מוכנים, אבל אנחנו לא. אחת מהתוכניות שלי במושב הקרוב של הכנסת הוא לשים דגש בדיוק על זה. דיבורים על סייבר אנחנו שומעים כל הזמן, רק שדיבורים לא ממש מייצרים מדיניות, מעשים, או מציאות. בכוונתי לייצר דיון ציבורי, להעלות את המודעות ולפעול לחקיקה שמתאימה לחיים הטכנולוגיים. אגב בזמן שקראתם, אנחנו לא לקחנו מכם שום מידע, אם תהיתם.

איך מרסנים את כוחן של ענקיות הדיגיטל – המאמר המלא

הירשמו לעדכונים מהאתר