אני מתחייב: לא אקח כסף ציבורי למימון הפריימריז 

 

אני מתחייב: לא אקח כסף ציבורי למימון הפריימריז שלי.
אתמול הצבעתי במליאת הכנסת נגד החוק. על-פי הנורמות שלי, שמחייבות רק אותי, איני יכול ביד אחת להצביע נגד החוק (כי הוא רע ותכף אסביר), וביד השניה לקחת כסף שהחוק הזה מאפשר לי לקבל.

למה חסרונותיו של החוק עולים על מעלותיו?

תומכיו טוענים שהוא מנתק את הקשר בין ההון לשלטון. תרומות לפוליטיקאי הן לעתים בבחינת ״שלח לחמך״. מדובר איפה בתכלית חוק ראויה, אבל הניתוק נעשה במקום שמתאים לח״כים ולא מטפל בשורש הבעיה. רוב מעשי השחיתות מתרחשים דווקא ברשויות המקומיות. עשרות ראשי רשויות נמצאים בחקירה. רוב החקירות הן בגין זכויות בניה או שוחד אחר שניתן לראש רשות באמצעות ״תרומות״. תתפלאו, אבל דווקא בבעיה הזו החוק לא מטפל – וההטבה ניתנת רק למתמודדים לכנסת ולא ניתנת למתמודדים לראשות עיר.

החוק הזה נעשה על-ידי גילדה של ח״כים והם בכלל נמצאים בניגוד עניינים. החוק מיטיב עימם, ולכן היה ראוי שההמלצות יגובשו על-ידי ועדה ציבורית ולא על ידי הנוגעים בדבר.

אחת התוצאות של ההליך הפגום היא שהחוק מעניק יתרון משמעותי לחברי כנסת מכהנים על פני מתמודדים חדשים.

עניין אחרון הוא גובה המענק שסידרו לעצמם הנבחרים – עד 300 אלף שקל (גובהו הוא נגזרת של מספר החברים בגוף הבוחר). דמוקרטיה עולה כסף, אבל לא מצדיקה ביזבוז כסף. בהזדמנות זו היה צריך לכפות על המתמודדים בחירות צנועות ולהקטין משמעותית את הסכום שהם רשאים להוציא.

סוף דבר, החוק אושר. אני כאמור מתחייב שלא לקחת את הכסף הציבורי שמעמיד לרשותי החוק החדש. את הוצאות הפריימריז אוציא מכיסי (כמו שעשיתי עד כה).

הירשמו לעדכונים מהאתר

תגובה אחת בנושא “אני מתחייב: לא אקח כסף ציבורי למימון הפריימריז 

סגור לתגובות.