הגיע הרגע לקרוא לבחירות

בכל חברה יש גנבים. בכל חברה אנושית יש נוטלי שוחד, רמאים ורודפי בצע.

חברה מוסרית נמדדת על-פי מידת ההסתייגות שלה ממעשים אלה.

בסדום זו היתה נורמה לקבל שוחד ואיש לא קבל על כך. בעמורה גניבה היתה עניין שבשגרה ואיש לא גינה. סדום ועמורה חרבו כי לא נמצא צדיק.

ומה קורה בחברה הישראלית היום? ראש ממשלה חשוד בשוחד ומרמה במספר תיקים – והקואליציה מחרישה. שני שרים בממשלה חשודים בהפרת אמונים ועבירות נוספות – ואין פוצה פה. יו"ר הקואליציה לשעבר חשוד בשוחד ולאיש מכם, חברי ממשלת ישראל, אין מה לומר בעניין?

ראש הממשלה זכאי לחזקת החפות – אבל אנחנו? מה איתנו, הציבור? אנחנו זכאים להנהגה הגונה, זו זכותנו הקולקטיבית והיא גוברת על זכותו של ראש הממשלה לחפות.

כדי לחפות על מעשיו האפלים, ראש הממשלה נוהג במדיניות "תמות נפשי עם הממלכתיות הישראלית" – מנסה לחסל את המשטרה, את בתי המשפט. ראוי לבדוק ולתקן טעויות. יש כאלה ודאי גם במשטרה וגם בקרב השופטים. אבל נתניהו מנסה לחסל את מערכת החוק כדי להציל את עורו.

אני עוקב אחרי השחיתות הישראלית עשרות שנים. בימי מפא״י גנבו בעיקר למפלגה. בימי מרכז הליכוד העליזים גנבו בעיקר מינויים. מה שנקרא מינויים פוליטיים. ממשלת נתניהו שיכללה את הגניבה לכיס האישי.

ה"אין כלום כי לא היה כלום" התפתח לארגון פשיעה. בהתחלה עוד חשבנו שזו רק סביבתו של ראש הממשלה שהושחתה. היום ברור מי עומד בראש המשחיתים.

הגיע הרגע שבו אנשים שואלים את עצמם האם ההנהגה הנוכחית מקבלת החלטות לטובת הציבור או לטובת עצמה. וזה הרגע ללכת הביתה.

בחירות עכשיו, כי זה בנפשנו