תיקים באפילה

הזרקור על התיקים האירניים מעצים את הצל שנתניהו ממשיך להטיל על האיום האמתי על ישראל – השחיתות השלטונית, הפילוג והשיסוע. זה לא אירן, זה מכרסם מבפנים וזה לא עובר מסך, גם לא באנגלית

כמה דרמה התחוללה אתמול, מדינה שלמה, שקמה ליום לאחר מתקפה בסוריה וחילופי איומים בין ישראל לאירן, הוקפצה ללא סיבה בהודעה דרמטית על נאום צפוי של ראש הממשלה. אחר הצהריים של חרדות וספקולציות מיותרות, שיותר מהכל הוכיח כמה אנחנו חרדתיים ועד כמה לא אחראי ראש הממשלה, ששמע את הקולות ולא הוציא מטעמו הודעת הרגעה כדי להוריד את מפלס המתח.

וזה מבלי לומר שההישג המודיעיני הישראלי כביר בפני עצמו, אבל מה הוא אומר על הערוץ הדיפלומטי? בעידן בו ראש הממשלה מסביר שלא היה מצבנו טוב יותר, כדי ללכוד את תשומת הלב האירופית נתניהו צריך לבצע טריק לעיניי מצלמות במקום להרים טלפון.

אבל עזבו אתכם, הרבה מילים נשפכו על הפרזנטציה של ראש הממשלה. לדבר על אירן זה טוב ויפה, אבל הבעיות האמתיות עמן מתמודדת ישראל לא נמצאות על אדמת אירן. עם האיום האירני ישראל מתמודדת ולא לבד, אבל מה עם הבעיות האמתיות, אלה שמפוררות אותנו מבפנים? האיום הביטחוני האירני הוא כאין וכאפס מול האיום על שלמותה של המדינה לנוכח שחיתות, שנאה ושיסוע. לו רק ראש הממשלה היה מחויב לשלטון החוק ולחיבור הציבור הישראלי כמו שהוא מחויב לנושא האירני, מצבנו היה הרבה יותר טוב.

בניגוד למידע האירני שתורגם מפרסית והועבר באנגלית, המידע מישראל לא מצריך לא פענוח ולא תרגום, ואפשר לומר אותו בעברית פשוטה. השחיתות פוגעת בנו מבפנים ואני לא רואה את ראש הממשלה מתגייס למגר אותה. להפך, את מרצו הוא מקדיש לפגיעה במוסדות דמוקרטיים חשובים, כמו התקשורת, רשויות החוק, בית המשפט, לשיסוע ולפילוג. בעוד שבנושא האירני מגייס ראש הממשלה את אומץ לבם של אנשי המודיעין, בנושאים האחרים בו על ראש הממשלה להפגין אומץ לב, לא קורה דבר.

ראש הממשלה הפך את השיסוע והשנאה לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית, כי הוא לא מנהיג את ה"בייס" שלו, רק מפחד ללכת נגדו. ראינו את זה עם ביטול ההסכם בנושא הפליטים וגם בסטטוס שפרסם בדף הפייסבוק שלו וכלל ידיעה שקרית על שריקות בוז באצטדיון בסכנין בזמן דקת דומיה לזכר עשרת בני הנוער שנהרגו באסון בנחל צפית. פרסום שכולו שנאה ושיסוע, פרסום שמכוון לעומק הבייס. ראש ממשלה חכם לא היה מפרסם מבלי לבדוק, ראש ממשלה אמיץ היה מתנצל ומודה בטעות, אבל לנו יש נתניהו, האיש ואירן.

ראש הממשלה, שחשוד בשחיתות, חי בשלום עם שחיתות גם כשאינה שלו וגם אם היא אמורה להטריד אותו. קחו למשל את פרשת הצוללות, פרשת שחיתות שראש הממשלה אינו חשוד בה, פרשה שמעלה חשש שאינטרסים פרטיים חיללו את קודש קודשי האינטרס הציבורי הביטחוני. שמתם לב שראש הממשלה עדיין לא טרח, ולו פעם אחת, להתבטא בחריפות הראויה או אפילו רק להזדעזע? ראש ממשלה חזק באמת היה מטיל את כל כובד משקלו כדי שתושלם החקירה, אבל לשם כך דרוש אומץ לב.

במחווה גרנדיוזית הסיר אתמול ראש הממשלה את הבד שכיסה את ספריות הקלסרים והדיסקים (דיסק און קי היה מספיק, אבל אין לזה אפקט דרמטי ובטח לא ניתן לכסות את זה בווילון שחור) ומחשבותיי נדדו אל התיקים באפילה, התיקים בהם חשוד ראש הממשלה ואינם זוכים עדיין לאור יום וכבר אמר השופט ברנדייס שאין מחטא כאור השמש.