וינשטיין, ברח.

היועץ המשפטי יהודה וינשטיין צריך להתפטר מתפקידו.

הסיבה ברורה: הוא שומר הסף, הוא האיש הבכיר ביותר שבידיו הפקדנו את שלטון החוק – והוא מעל בתפקידו.

וינשטיין אמור לעמוד בחזית המאבק בשחיתות הציבורית, אלא שלא רק שהמפקד העליון של הקרב על ניקיון הכפיים של המערכת נטש את עמדתו – הוא גם ברח מהמערכה כולה נגד השחיתות.

ראיות יש למכביר: החל מהחלטתו של וינשטיין לא להעמיד לדין את אביגדור ליברמן, פוליטיקאי מושחת שמיליוני שקלים שלא ניתן להם הסבר הגיוני זרמו בחשבונות של החברות שלו בעת שהוא משמש בתפקידים ציבורים (גילוי נאות: אני בין המגישים בג"צ נגד היועץ על החלטתו זו). דרך עשרות החלטות אומללות שלא אמנה כאן של היועמ״ש ואת הנזק שאלה גרמו למאבק בשחיתות – אבל החלטתו האחרונה, חוות דעת שערורייתית וחסרת תקדים ולפיה על ראשי ערים שהוגש נגדם כתב אישום יכולים להמשיך בתפקידם – מהווה מבחינתי החלטה שמבזה את תפקידו ומחייבת את התפטרותו.

וינשטיין הודיע אמש לבג"צ שזו עמדתו ביחס לעתירות הדורשות מבית המשפט שלא לאפשר לראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, וראש העיר רמת השרון, יצחק רוכברגר, להתמודד בבחירות המוניציפליות הקרובות, בשל האישומים החמורים נגדם.
עמדת וינשטיין: אין מניעה משפטית שהשניים יישארו בתפקידם ואף יתמודדו בבחירות הקרובות, שיתקיימו באוקטובר.

מחר אמור הרכב של שבעה שופטים בראשות הנשיא גרוניס לדון בסוגיה. וכיצד הגיע היועמ"ש להחלטה שנוגדת את הנורמות הציבוריות ואף את עמדת בג"צ? בעניין גפסו, טוען וינשטיין שהאישום נגדו אינו חמור ואינו מצדיק התערבות? במה גפסו מואשם אתם שואלים את עצמכם? אולי חנייה באדום לבן? לא, גפסו מואשם בקבלת שוחד. העדויות נגדו מזעזעות. יש נגדו חקירות נוספות בגין קבלת שוחד במאות אלפי שקלים. במקום לסלק את העבריין לכאורה מחיינו הציבוריים – לדעת וינשטיין שוחד הוא עניין של מה בכך, שאפשר לדלג עליו בקלילות. לוליינות משפטית מאפיינת גם את נימוקיו של היועץ בעניין ראש עיריית רמת השרון.

לפי החוק כיום (הגשנו הצעת-חוק לתיקונו), ראש עיר אינו נדרש להתפטר לאחר הגשת אישום נגדו, אלא רק לאחר שהורשע בעבירה שיש עימה קלון. לקראת הכרעת בג"צ היתה כאן הזדמנות נדירה ליועץ לקבוע נורמות ראויות. היועץ נכשל. גם הפשרה שהושגה בבית המשפט בעניינו של צבי בר לא קבעה נורמה שתחייב ראשי ערים שהוגש נגדם כתב אישום חמור להתפטר מתפקידם, אלא לכל היותר שלא ראוי שיתמודדו בבחירות.

הנורמה המשפטית היחידה נקבעה בזמנו על-ידי בג"צ והיא מאזנת בין חשדות חמורים שהבשילו לכתב אישום ובין היותו של החשוד נבחר ציבור, והציבור הוא שאמור לחרוץ את גורלו. בג"צ (אז בהרכב של 5 שופטים בראשות השופט שמגר) קבע תקדים הנוגע לשרים. כתב אישום נגד שר מחייב אותו להתפטר.

בג"צ הביא אז להדחתו מהממשלה של השר אריה דרעי, וקבע שמי שעומד בראש רשות שלטונית חייב להיות לא רק "כשיר" מבחינה חוקית אלא גם "כשר" מבחינה ערכית, ו"להקרין יושר ויושרה", וכי הוא מאבד לחלוטין את "כשרותו" האמורה כאשר היועץ המשפטי קובע שיש ראיות לכאורה נגדו על התנהלות עבריינית מושחתת.

חיוני, הסבירו הנשיא שמגר ועמיתיו, ש"מחננו הדמוקרטי והנאור יהיה טהור, ולא יחזיקו במוסדות השלטון אנשים אשר נגועים בשחיתות". בג"ץ קבע שאין להותיר את גורל נבחרי ציבור (להבדיל מעובדי הציבור הממונים) לשיפוטו של הבוחר. "דין הבוחר" – כתבו השופטים – "לא בא במקום דין המשפט, ואין הוא יכול להחליפו; דווקא היותו של אדם נבחר ציבור מחייב אותו ברמת התנהגות קפדנית יותר, אתית יותר מעובד ציבור רגיל".
במקום לאמץ את עמדת בג"צ ולהכילה על כלל נבחרי הציבור – וינשטיין ברח.

לכן עמדתו של וינשטיין היא פגיעה באחת הנורמות החשובות שנקבעו כאן, לכן חוות דעתו מהווה נזק עצום למאבק בשחיתות.

לכן, וינשטיין צריך להתפטר.

הירשמו לעדכונים מהאתר