בג"צ סגירת תיק ליברמן

גנבים, רודפי בצע ומושחתים יהיו תמיד ובכל חברה אנושית. המבחן הוא כיצד מצמצמים את מספרם ודוחקים אותם לשולי החברה. הדרך הראשית והרצויה היא חינוך ונורמות ראויות. דרך נוספת היא הרתעה. זו מושגת באמצעות הפעלה אפקטיבית של רשויות החוק ונחישותם להיאבק בשחיתות כאשר הם פוגשים בה.


האם יכול להיות למשל שאיש ציבור יקבל מיליוני דולרים מאנשי עסקים לחברות קש ולתאגידים בשליטתו בלא שיש ביכולתו לספק הסבר סביר לכספים הללו, ובכל זאת לא יועמד לדין? אם קוראים לו אביגדור ליברמן ואם היועץ המשפטי הוא ויינשטיין זוהי המציאות.


אנחנו (תנועת אומ״ץ ואנוכי) סברנו שטעה היועץ כשהחליט שלא להגיש כתב אישום (מחוסר ראיות) נגד השר לשעבר והגשנו עתירה לבג״ץ באמצעות עו"ד גלעד ברנע. שופטי בג"ץ, הנשיא אשר גרוניס, המשנה לנשיא מרים נאור והשופט סלים ג'ובראן המליצו לנו למשוך את העתירה. השופטים סברו כי המקרים שבהם בג"ץ יוכל להתערב בהחלטת היועמ"ש לסגור תיק חקירה הם נדירים ביותר. אנחנו סברנו שאם היה מדובר באזרח מן השורה ולא בח״כ ליברמן – הוא היה עומד לדין בגין אותן ראיות ולפיכך יש פה איפה ואיפה. לא הצלחנו לשכנע, אף שכבוד הנשיא גרוניס העיר במהלך הדיון כי "מדובר בעניין מקרי, יועמ"ש אחר היה אולי מגיע להחלטה אחרת".


"אנחנו מבקשים למנוע כתיבת פסק דין שיתפרש כמתן הכשר להחלטת היועץ המשפטי לממשלה" – אמרה השופטת נאור. זה נימוק משכנע ולכן משכנו את העתירה.
המשמעות החוקית הייתה ונותרה כי ליברמן זכאי מבחינה משפטית. השאלות הציבוריות נותרו מהדהדות. ליברמן חייב הסבר לציבור מה מקור מיליוני הדולרים שקיבל בהיותו נבחר ציבור. אסור להרפות בעניין זה. פשוט אסור. הסכמה לשתיקה כמוה ככניעה כללית לנורמות קלוקלות ולהשחתת הציבוריות הישראלית.

הירשמו לעדכונים מהאתר