מירי רגב, ענקית רוח

אל תזלזלו בשרת התרבות. אל תמעיטו בערכה. יש רבים מאתנו שפשוט לא מבינים את גודל אישיותה ואת עומק תבונתה.

אשת חיל, גדולת דור. התבטאותה האלמותית של מירי רגב בישיבת הממשלה לפיה ״מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו״, תכנס במהירות לכל ספרי ההיסטוריה ולכל אתרי האינטרנט המצטטים את המשפטים שהשפיעו על האנושות מפיהם של גדולי עולם. לא יעזור לכל שונאיה ולכל המתנכלים לה. גמדים ליד ענקית רוח.


״מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו״, יהפוך למשפט פיתגורס החדש. ״מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו״ יחלחל להיסטוריה האנושית ויהיה לאבן פינה במחשבת ישראל. חיבורו של הרמב"ם "משנה תורה" ייסוג לאחור אל מול "מה שווה התאגיד…" המשפט האלמותי ישפיע על חייהם של תושבי תבל כמו ,״אף על פי כן נוע תנוע״ של גליליאו או נאום "I have a dream" של מרטין לותר קינג.

הפנינים של מירי רגב הופכות, כל אחת לחוד וקיבוצן יחד, לתמרור בתולדות הקיום האנושי. האמת היא שההיסטוריונים מתלבטים. היו לשרת התרבות אמרות שפר שכבר התחרו ב״דם, יזע ודמעות" של צ'רצ'יל. היסטוריונים של התרבות מיקמו את ״קאט דה בולשיט״ לצד אמירתו של ניל ארמסטרונג "זהו צעד קטן לאדם, וצעד גדול לאנושות" ואת אמירתה של השרה לפיה ״הסודנים הם סרטן בגוף שלנו״ לצד משפטים פורצי דרך כמו ״פועלי כל העולם התאחדו״ של קרל מרקס.

ועדת פרס נובל שוקלת לעטר את תעודות ההוקרה שלה לזוכי הפרס במשפטי המחץ של שרת התרבות. לצד "מה שווה התאגיד אם לא נשלוט בו", בחנה הוועדה גם את "מירי רגב לא גנבה" ואת "קפוצי התחת" שניתן להשוות רק להגותו של הפילוסוף קונפוציוס עצמו.

בסופו של יום, אנחנו פשוט בורים ועמי ארצות. רגב היא יורשתו של מהטמה גנדי. את חיבוקי השלום והאהבה של רגב אנחנו מפרשים בטעות כניסיון חצוף של שרת התרבות לפגוע בממלכתיות הישראלית ולזרוע פירוד בעם הזה. מדובר בגאונות של רגב, תורת היחסות הגדולה, יחסית כמובן לתורת היחסות של איינשטיין.

כל אמירה נגד אווילותה של רגב נתפסת כמיזוגינית ולא היא. אפשר באמת לסכם את פועלה במשפט מחץ אחד: כאשר השמש שוקעת – גם אנשים קטנים עושים צל גדול.

הירשמו לעדכונים מהאתר