איך השר לוין בוחר רופא שיניים?

כל מי שמבקר בכנסת בימי שני מכיר את התופעה. פעילי המפלגות פושטים על מזנון הח"כים ובפיהם ים של בקשות/ דרישות/ רעיונות. לכאורה – הדמוקרטיה במיטבה. בפועל, ה"אתה חייב לסדר לי את זה" שלוחש הפעיל לאוזנו של השר, מתניע את אחד הגורמים המשחיתים במציאות הישראלית.

התלות של נבחרי הציבור בגוף הפוליטי הבוחר אותם עלולה להיות הרסנית בהיעדר חומה של ריסון. את שער הברזל הרעוע שבחומה מבקשים עכשיו השרה איילת שקד והשר יריב לוין לפתוח לרווחה ולפרוס שטיח אדום למולך השחיתות.

ועדת שקד־לוין המליצה כי בכל משרד ממשלתי שבו 150 עובדים ומעלה ימונה משנה למנכ"ל כמשרת אמון, ללא מכרז או ועדת איתור. בנוסף, הוועדה החליטה כי הרכב ועדות האיתור למינוי בכירים במשרדי הממשלה ישונה באופן שייתן לשרים יכולת השפעה גדולה יותר על החלטותיהן. המלצות הוועדה צפויות להגיע בשבועות הקרובים להכרעת הממשלה.

תשאלו את השר לוין אם כשהוא צריך לבחור רופא שיניים, הוא בוחר אדם שמקורב אליו, או בוחר את הרופא הטוב ביותר שהוא יכול להרשות לעצמו? תשאלו את השרה איילת שקד איך היא בוחרת את רואה החשבון שלה? האם היא בוחרת חבר ממפלגתה במשרת אמון, או את האיש המקצועי ביותר?

תשובתם ברורה – ומכאן שאם השרים יבחרו את בכירי המגזר הציבורי לפי האמון ולפי מידת הקרבה הפוליטית, מי שייפגעו הם אזרחי המדינה שיקבלו דרג מקצועי פחות מוכשר ושירות פחות טוב.

מאחורי ההמלצה השערורייתית של שקד ולוין מתחבאת הנחה שאינה נכונה עובדתית. השניים טוענים, שהרחבת מספר המינויים ששרים יוכלו לבצע שלא על פי שיקולים מקצועיים תביא להגדלת המשילות, אבל למעשה, ממצאי מחקרים שנעשו בתחום מראים את ההיפך. אם חלילה יתקבלו ההמלצות הן ייפגעו באיכות השירותים שהציבור הישראלי יקבל. מועמדים שנבחרים על בסיס זיקה פוליטית הם לא בהכרח המתאימים ביותר, ולכן – כך קובעים ההמחקרים – מדינות שקולטות עובדים בכירים על סמך עמדות או קשרים פוליטיים משיגות ביצועים ממשלתיים יותר גרועים.

משילות לא תצא מזה – אבל פתח לשחיתות כן. המינויים הפוליטיים מייצרים מעשי שחיתות בשתי רמות. ברמה הבסיסית המינוי הפוליטי כשלעצמו הוא ההטבה – מינויים פוליטיים של חברי מרכז ושל קרוביהם הוא בבחינת ״שלח לחמך״. במקרים החמורים יותר המינוי הפוליטי הוא רק המבוא למעשה השחיתות האמיתי, לדוגמה ״מקורב״ המתמנה לתפקיד שממנו הוא יוכל לתת אחר כך הטבות לממנה ולמקורביו. המינויים הפוליטיים לא נעצרים אפוא בהטבה שבעצם המינוי, אלא מהווים פלטפורמה לשחיתות האמיתית שתגיע בהמשך: רשיונות, היתרים, מכרזים, זיכיונות, ומה לא.

גם השינויים המוצעים בוועדות האיתור הם פתח לתפירת מכרזים. הצמד לוין-שקד מציע להפחית את מספר החברים בוועדות האיתור  מ־5 ל־3, ולהעמיד בראש ועדת האיתור מנכ"ל משרד ממשלתי – שהוא בעצמו מינוי פוליטי, שנבחר על ידי שר. המנכ״ל, שהוא שלוחו של השר, יבטיח שהוועדה תהפוך פוליטית ושהג׳ובים ישורינו לאנשי שלומו. אנשי מקצוע רציניים ועצמאיים לא יטרחו לגשת כלל למכרזים הללו.

רגע, רגע, אומרים הצמד חמד, על ארה״ב שמעת? שם יש אלפי מינויים פוליטיים. אני מקווה לטובתם שהם מכירים את ההבדל בין השיטה האמריקנית שבה נשיא מתחלף ואיתו מתחלפים אלפי עובדים בכירים, לבין השיטה הבריטית, שבה כמו במציאות הישראלית שירות המדינה הוא בעיקרו א-פוליטי למעט שכבה קטנה של מנכ"לים. המהלך של לוין ושקד אינו קשור למינויים על בסיס אידאולוגי (כמו בארה״ב) או בתפיסת עולם כלכלית או מדינית, אלא באינטרס אישי מובהק של הממנה ושל הממונה.