מה בין אתיקה לשרת משפטים

איילת שקד משחיתה את השירות הציבורי. אולי בלי זדון, אולי בלי כוונה – אבל זו התוצאה של מהלכיה. שרת המשפטים עומדת בראש עדת המקוננים על משפטיזציית יתר של החיים הציבוריים, אבל באופן פרדוקסלי היא זו שמעצימה את התהליך נגדו היא מתקוממת.

חברה מתוקנת נמדדת בעיקר על פי מוסר וערכים ולא לפי ספר החוקים. בחברה כזו איילת שקד היתה נמנעת מהתנהגות שאינה ראויה פשוט מפני שהיא לא ראויה ולא בשל העובדה שהחוק אוסר אותה. אם היא (וכולנו, בעיקר הפוליטיקאים) היינו נוהגים כך – לא היה צורך לחוקק חוקים רבים כל כך ולא היו בישראל התדיינויות אינסופיות בבתי משפט.

אתיקה יותר חשובה ממשפט, ברם חברה שאינה מקבלת על עצמה את עול האתיקה, נאלצת לציית לבסוף לחוקים ולבתי משפט. כללי אתיקה שלא הופכים לנורמה ציבורית – הופכים בסופו של יום לחוקים. כך משתלטת המשפטיזצייה על חיינו.

דוגמאות, שתיהן משלהי המאה הקודמת: כאשר התברר שראשי רשויות נוהגים לאשר תוכניות בניה בניגוד לחוק, הכנסת נאלצה להוסיף סעיף מפורש שהופך הצבעה כזו לפלילית.
כאשר התגברה התופעה של עובדי ציבור המתנים את קבלת השירות שהם מחוייבים לתת לאזרחים בקבלת שי – חוקק חוק שירות הציבור (מתנות), האוסר קבלת מתנות.

נחזור לשרת המשפטים. שקד מונעת קידום כללי אתיקה לשרים המונחים על שולחנה כבר שנתיים. בהיעדר כללים כאלה והליך משמעתי בצידם – מתגברת המשפטיזציה ונפתחים הליכים פלילים מיותרים נגד נבחרי ציבור.

וחמור מזה. שקד עצמה פועלת באופן בלתי ראוי (אף שהוא חוקי). היא מקבלת תרומה כספית מלוביסטים אף שברור גם לה שזו התנהגות בלתי ראויה. ״החוק מתיר זאת״, היא מגלגלת עיניה לשמים ומתעלמת מהעובדה שכך בדיוק מגבירים את המשפטיזציה.

הירשמו לעדכונים מהאתר