וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר

וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות כ"ג, ט'). 4 מצוות אהבה מצווה התורה, אחת מוקדשת לגר. לפתוח את הלב זה לא רק אנושי, זה חלק מהיסטוריה יהודית בת אלפי שנים שאי אפשר להפנות לה עורף – אומרים לא לגירוש

אנחנו, בני העם היהודי, שבמשך אלפי שנים אבותינו נדדו, הרחיקו, גלו, עונו, גורשו ונרצחו, אנחנו הראשונים שצריכים לעמוד לצד הגר שחי בארצנו. זה דבר אחד להחליט על מדיניות שאינה מכניסה לכאן זרים, אולם על אלה החיים כאן בינינו שברחו, בין אם מהמוות ובין רק כדי לאפשר לעצמם חיים טובים יותר, עלינו להגן, בוודאי לא לכלוא ולא לגרש.

זה לא משנה ששרי הממשלה נתנו לזה הכשר, גם לא שבג"צ, אלה לא עניינים של כשר ולא כשר, זה עניין של אנושיות בסיסית. לא צריך יותר מספק קל: אם הגירוש הזה עלול לחרוץ את דינו של אחד מהמגורשים למוות, והוא עלול – כבר מגיעים אלינו סיפורים על אלימות, שוחד וסחר בבני אדם, הרי שהתשובה ברורה – אסור לנו לתת לזה יד.

האינטרס של ישראל הוא תמיד חלק חשוב במכלול השיקולים. מהסיבה הזו ראוי היה שהקמנו גדר, ראוי היה שתוקנו תקנות ושנסגרה אפשרות ההגירה הבלתי חוקית. אבל משזה נעשה, היחס למי שכבר נמצא כאן לא יכול להיות גירוש ולו מהטעם הפשוט – הם כאן והפתרון שנמצא להוצאתם מהארץ אינו מבטיח להם חיים בטוחים בשום קנה מידה. זה לא יכול להיות על הידיים שלנו.

אני לא אומר שזה פשוט, אני מקשיב לחששות השונים ואני מסכים שיש כאן התמודדות. ההחלטה לא לגרש מצריכה התמודדות עם הבעיות של דרום תל אביב, אבל גם עם האחריות שיש לנו על חיי אנשים שמצאו בארץ שלנו מקלט. אם הבעיה היא הריכוז בתל אביב, ניתן לפזר את הקהילה ברחבי הארץ, בהתאם לצרכי תעסוקה. זה דורש הרבה פחות תקציבים מאשר הגירוש, שכולל גם תשלום למדינה שלישית, גם עלויות גירוש וגם מענק למגורש, ולהפך – זה גם תורם לכלכלת ישראל ולאיוש עבודות בהן יש ביקוש לידיים עובדות.

מציאת פתרון בתוך ישראל לקהילה של 38,000 איש אינה מאיימת על צביונה של ישראל בשום צורה. אדרבא, זה רק יחזק אותנו כמדינה הומנית, מוסרית, אותו אור לגויים שאנחנו שואפים מאז ומתמיד להיות. גירושם של בני אדם אלה הוא הפניית עורף למוסר היהודי, להיסטוריה היהודית ולחמלה היהודית, כי הגירוש הוא כישלון מוחלט במבחן התוצאה.

באופן טבעי, רובנו כל כך עסוקים בחיי היומיום שאנחנו לא נותנים את דעתנו על כמה גורלנו, של אלה שחיים פה, בישראל, טוב מהותית מגורלם של אנשים רבים בעולם. כשאנחנו עסוקים בחיים עצמם, אנחנו בעיקר מודעים לבעיות שלנו ולא באלה של אחרים. אבל אם נתמצת לרגע את כל הסיפור הזה לשאלה אחת – איך היינו מרגישים אם אלה היו אנחנו, התשובה ברורה – לא היינו רוצים, ובצדק.

אדם לא בוחר להיוולד, זהו גורלו, אבל אדם בוחר לא להיות אדיש וזה הופך אותו לאדם טוב יותר. זה נכון לבני אדם, זה גם נכון למדינות. הדרך לטיפול בדרום תל אביב וגם בעשרות אלפי מבקשי המקלט עוברת דרך לבו הפועם של העם היהודי, לב שעשרות שנות נדודים ותלישות לא היקשו אותו ולא הפכו אותו לאבן.